אפור ומאחור...
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אנו נוסעות כל יום כמה נשים יחד לעבודה, ויש אחת מרכזית שכלן מנסות להתחבר אליה. ואני לא ממש בסגנון שלה (לטעמי היא גסה מידי, ואני עדינה יותר) מה שקורה שבמקום שהיא יושבת יש שיחה ערה ונהיה אקשן. ואני נשארת לבד מאחור, מושפלת ובודדה. מרגישה אפורה ועזובה. כמובן שאני גם לפעמים מעורבת, אבל חשה שעושים לי טובה לשמוע אותי, ובלעדי יהנו בלי הפרעות....אפורה כזאת.... אני בטיפול רגשי מספר שנים בנושאים יותר קיומיים. וזה נושא זניח יחסית לקשיים שלי, שממש לא מגיעים אליו. יש לך משהו לתת לי כוון איך להתקדם ולהרגיש אחרת בנסיעה המשפילה הזאת? תודה מראש!
כמו שהבנתי מדובר רק בנסיעה? בעבודה עצמה את חשה אחרת? לא כולם אנשי קבוצות. האם יש שם משהי שנראת לך מתאימה ?
היי אלה, הנושא הזה הזה נשמע לי חשוב מספיק כדי להביאו לטיפול. תחושת ה"אפור" היא לגמרי תחושה של מציאות פנימית והשאלה היא אם זה מקום שמוכר לך בחייך. הנטייה להרגיש כך. אני יכולה לחשוב שמישהי אחרת הייתה אומרת לעצמה שהבחורה הזו לא מעניינת אותה/לא הסגנון שלה ודווקא הסגנון העדין הוא זה מה שאת אוהבת/שלמה איתו ואז כל ההתרחשות בנסיעה הייתה פשוט נראית חסרת משמעות. כלומר: אפשר להרגיש בסיטואציה זו שאת בוחרת להשאר מחוץ להמולה ואז...מה בין זה לבין השפלה? ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
