היי ליאת

היי ליאת, אני כותבת פה כדאי לשמוע עוד חוות דעת כי אני נורא מבולבלת. אני שנה בטיפול, אני קשורה מאוד למטפלת שלי, אני חושבת שבמהלך השנה הזו עשיתי צעד מאוד חשוב בחיים שלי, למדתי לתת אמון, להיפתח, כל החיים שלי הייתי כל כך מופנמת ואיתה (אחרי המון מאמצים) זה נפרץ, אני מנסה לשתף אותה כמה שיותר על מנת שביחד נוכל לעזור לי. לצערי לפני כמה חודשים התפתחה אצלי הפרעת אכילה שהגיעה כמעט לאנורקסיה, הייתי מרעיבה את עצמי ואובססיבית לגבי המשקל, גם כשכולם היו אומרים לי שאני רזה לא הייתי רואה את זה. זה התחיל מדיאטה בריאה ולאט לאט התחלתי לאבד שליטה, הרגשתי שמשהו קורה, ניסיתי לשתף את המטפלת ולא ראיתי שהיא מתיחסת לזה ברצינות, היום אני מבינה שהיא לא קלטה שהמצב הולך ומחמיר, אז הפסקתי לשתף אותה בזה. תוך כדי הטיפול התפתחה ההפרעת אכילה, החלטתי לשתף אותה יותר ברצינות אחרי מקרה שבו התעלפתי, ואז הבנתי שהגוף שלי כבר זועק, היא מהר מאוד נכנסה לתמונה, נתנה את כל כולה כדי לעזור לי, וביקשה גם שאפנה לטיפול תרופתי ולדיאטנית, פניתי לדיאטנית ופניתי גם לפסיכיאטר, התחלתי לקבל טיפול תרופתי ובאמת ראינו שיפור, גם הפסיכולוגית, גם הדיאטנית ובעיקר אני, אבל אז שכבר חשבתי שעליתי על הדרך הנכונה, תקף אותי הרצון להרוס לעצמי, והפסקתי עם הכדורים, התחלתי גם לבטל פגישות אצל הדיאטנית והמצב הלך והחמיר. במשך חודש שלם המטפלת מבקשת ממני ליטול את הכדורים אבל אני לא מסוגלת. בשבועיים האחרונים, המצב ממש החמיר, גם ההפרעת חרדה שאני סובלת ממנה כמה שנים, גם ההפרעת אכילה, הדיכאון,קשה לי נורא לתפקד בבית ובעבודה, השבוע היא נתנה לי מעין אולטימטום ואמרה שהיא לא מוכנה להמשיך את הטיפול ללא ליויי אצל הפסיכיאטר ואצל הדיאטנית, אני מבינה אותה, ומקבלת את זה ובאמת קבעתי תור ואני מאוד רצינית לגבי התחלה של הטיפול. העניין הוא שאני מרגישה שקצת נפגעתי ממנה ויש איזה משבר באמון שלי בה, היא אמרה לי אתמול שאם אני אמשיך ככה היא תאלץ להמליץ על אשפוז ואם אני רוצה להתאשפז אז בבקשה ואם לא אז לא..גם אמרתי לה שאני רוצה לסיים את הטיפול אז היא אמרה לי שאם אני רוצה לסיים אז נסיים...אני מבינה אותה, באמת שכן, אבל אני לא מבינה דבר אחד, מה קורה כשמטופל מגיע למצב כל כך קשה, אני לא מבינה איך היא שכרגע מקור הכוחות שלי (והיא יודעת את זה) חושבת על לעזוב אותי דווקא עכשיו ואומרת לי שאם אני רוצה לסיים אז נסיים, ואיפה כל הקשר שלנו??? ואם כל המצב הזה התחיל בגלל הקושי שבטיפול, אני נאלצת להתמודד עם זכרונות ותכנים של חלומות לא פשוטים בכלל, יש איזה עניין של פגיעה מינית שאני עוד לא יודעת מה באמת קורה שם והכל עכשיו צף אז איך אפשר לעזוב אותי דווקא עכשיו?

לדעתי,זה מה שהיא מנסה לומר לך. שלא שיתוף פעולה שלך, היא לא תוכל לעזור לך ולהיות מקור הכח שלך.עם כל הרצון שלה- היא צריכה אותך בצד שלה.

דווקא אחריות ודאגה, וחוסר רצון לשתף פעולה עם כוחות ההרס.

מאוד חבל אם אני אבחר בהרס העצמי, אני לא רוצה בכך ולא מוכנה לזה. אני במאבק בין שני קולות, אחד שרוצה להחלים ואחד שרוצה ליפול. לגבי כל מה שכתבתן לגבי הפסיכולוגית- אני כל כך מסכימה איתכן, אין לי אלייה שום טענות, אני מבינה שהיא עשתה ועושה את הכל מתוך אחריות...אבל עכשיו הצד ההגיוני שבי מדבר...והבעיה שיש גם את הקול השני שאומר שלא איכפת לה וזה כואב לי. מקוה לעבור את התקופה הזו, מחכה כבר לפגוש את הרופא ולהתחיל את הטיפול התרופתי. אני לא אתן לעצמי ליפול! תודה שהגבתן לי גיגית