רווח משני?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת שלום, מזמן לא כתבתי כאן..מקווה שזה בסדר. כתבתי בתור ילדת האביב אך השם לא ממש מתאים לי אז אכתוב בשם הראשון... רציתי לשאול שכשמרגישים בדיכאון אז אומרים שיש רווח מזה...הרי לא רוצים להיות בדיכאון נכון? זה מקום קשה.... אסביר לך על עצמי..גיליתי בפגישה (כן חזרתי לתחזוקה כזו...) שה"רווח" שלי מהרגשה כזו רעה הוא שאני יכולה לאהוב את עצמי רק כשרע לי ממש...ואולי גם הרגשה שאחרים יכולים לאהוב אותי רק במצב כזה? אז איך לומדים שלא רחמים עצמיים יביאו אותי לאהבה עצמית וגם לא רחמים של אחרים יובילו לאהוב אותי?????חבל שזה ככה........אוף...אבל הכאב הוא כאב והוא רע....והוא מגיע בד"כ ממקום שלא מבינים אותי, מקום בודד ומקום שקשה להכיל עומס רגשי ומשנאה עצמית.אז איך זה מסתדר עם זה שאני אוהבת את עצמי רק כשממש רע לי?????מוזר לי..........זה מסובך לי.......את יכולה להסביר קצת על העניין המוזר הזה???ואיך אפשר להפסיק את החשיבה הזאת שרק ככה יאהבו אותי? וגם ממה זה נובע? הרי בבית אף אחד לא ריחם עליי כשהיה רע להפך לעגו לי..או לא התייחסו לזה ברצינות.......ואפילו הייתה דחיה לפעמים....אז איך זה מסתדר????
הי מיכ אולי את פוחדת להפסיק להזדקק לה?
גם אבל זה לא נראה לי האישו..
http://www.youtube.com/watch?v=bMLT0SrEav4 אולי זה יכול לעניין אותך...השקפה מזווית אחרת של פרופ' יעקב רז.
היי מיכ, נראה ל שחשוב לעשות אבחנה. דכאון בהגדרתו אינו משהו שתמיד בשליטת האדם. הווה אומר שלא תמיד יש בו אפשרות בחירה, ולכן השיח על רווח משני במקרה כזה לא מתאים. דכאון הוא משהו שיכול להיות מטופל פסיכולוגית או תרופתית או גם וגם (רצוי). אם את מדברת לא על דכאון כזה אלא על הנטייה להביא את עצמך למקום רע, עצוב, קשה,נמוך, זה משהו אחר וזו בהחלט שאלה לטיפול, מדוע את בוחרת להיות שם. שורת המפתח במה שכתבת זו השורה האחרונה. לפעמים אנחנו משחזרים בדיוק אותו מקום שהיה כואב וקשה למתוך ציפיה לתיקון. כלומר: אם בבית לעגו אז הפנטזיה היא שעכשיו כשאת במקום הזה- לא ילעגו... אלו "שני הסנט" שלי... ליאת
אוי ליאת, כמה טוב שכתבת. חיכיתי בסבלנות... חיכיתי כי חשבתי לשאול למה את מתכוונת מיכ כשאת אומרת 'דיכאון'. למה מתכוונים כשאומרים אוהבים. כל אחד והעולם המלא שלו, רק שלו, עם סיפור שונה, דרך אחרת. והמילים כלליות כל-כך. פעם, מזמן, רשמתי בפורום הזה ממש, שלי חשוב הסיפור והמקום האישיים, אלה הייחודיים לכל אדם ואדם, החליפה התפורה באופן מסוים, ופחות הסל או הכותרת שלובשים בקבוצה רחבה יותר. נראה לי גם, שעלו בי המחשבות, כי אצלי, לפחות, האבחנה היא בכיוון של חרדות, וכך גם אני מטופלת. חרדות בעיקר. חרדות קיומיות, מעכבות. אך לא דיכאון. גם כאני מספרת שרע וכואב. שאני זועקת. ולאהוב את עצמך מה המשמעות? ... שאלתך, מיכ, סקרנה ועניינה אותי, גם כדי לנסות למצוא פתרונים אצלי. אוכל לומר לך שלי ישנה נטייה לצמצם את עצמי עוד ועוד, ועדיין, לפעמים ובייחוד בשעות שפל, למרות שהמציאות מוכיחה אחרת לאורך זמן, הפוך כמעט, כנראה שבפנים קיימת איזו פנטזיה למשהו גדול, ראוותני, אידיאלי אולי... משם אולי צריך קצת לנסות להיגמל. א.ה. (אשת הפרדוקסים להיום)
מנהל פורום פסיכותרפיה
