התפוררות

שוב אני. אני יודעת שמעט משונה שאני מיד כותבת פה שתי הודעות, ובנושאים שונים. אך מהכרות עצמית אני יודעת שלא היתה לי תקופה קשה כמו עכשיו בטיפול ולכן אני מרשה לעצמי להישען מעט גם על מקום אחר. אני מתפוררת............ איך מסבירים במילים? תחושה שהכל קורס, שהכל חונק, אני נחנקת נפשית וגם הופך לפיזית, מתמוטטת. ואני בוכה ובוכה, ומבולבלת וחרדה והכל ביחד. אולי פה בשקט אני יכולה לשאול: כך משתגעים? כל סיפורי האשפוזים ששמעתי מתרוצצים לי בראש... איך שומרים על הגבולות ומהצד השני גם על עצמך? ואיך אני שורדת את הימים הבאים בלי אויר? לא הלכתי. היא התקשרה לאחר זמן והיתה שיחה לא פשוטה. לאחר מכן שלחתי אליה הודעת טקסט, נפתחו פצעים, היא הגיבה. ומאז התחושה שאני לא מחזיקה את עצמי.

שלום לך אני ! אני קוראת את הודעתך ונדמה לי שזו אני שכתבתי אותה במרחק של שנתיים. את חווה רגשות מאוד מטלטלים בעוצמה רבה . קודם כל לאמר לך זה לא נצחי זה חולף .נכון .עכשיו הרגע את מרגישה שזה לא יגמר לעולם אבל לא כך הדבר. כתבת התפוררות והתרסקות - התפוררות יכולה להיות של אמונה באנשים אחרים ,התפוררות של דעות ,התפוררות של הגנות ישנות שהגנו עליך ועכשיו הם רק מזיקות לך . וגם בשביל לבנות צריך גם להרוס......(משפט של המטפל שלי ) ואת זקוקה עכשיו בשלב הזה את כל התמיכה האפשרית מפה מחברות וכמובן שמהמטפלת שלך.אל תמנעי אותה מעצמך . בספר טרואמה והחלמה של גודית הרמן היא כותבת שעל מנת להתמודד עם פתיחה של טראומות צריך שהקרקע מסביב תהיה יציבה ובטוחה . קחי לך את הזמן ,נסי למצוא לך מרחב בטוח , ושמרי על עצמך .שמרי את נפשך מקדישה לך את השיר מהמרחקים של גלי עטרי ושגיב כהן . איתך מחזקת ומחבקת אדוה הילה

אני ממש זקוקה לאחד כזה. הגדרת נכון מה אני חווה. כמו שכתבת צריך קרקע יציבה. והבעיה שבשונה מהרגיל ההתפוררות התחילה בגלל קרקע שרעדה מתחתי בטיפול. (אולי קראת, פגישה שגרמה לתחושה של פגיעה והתרחקות מצידה, והתרחבה עוד בגלל הטלפון בפגישה אחריה). לכן ההתפוררות כל כך קשה. ואני מבוהלת... מרגישה שנגמרו כל המקומות להיאחז בהם. כי לא שיתפתי אנשים שאני בטיפול, והתרחקתי לאחרונה בגלל הטיפול שהתכנסתי לעצמי והנה שבר חזק במקום שהיה צריך להיות בטוח בשבילי. ואני מרגישה שאין לי לאן לפנות. ולמרות שיש סביבי תמיד אנשים - אני מרגישה מאוד לבד. במיוחד עכשיו בגלל השאלות למה אני ככה. לא מצליחה להסתיר את ההרגשה הקשה כלפי חוץ. (עכשיו לפתוח סיפור של טיפול של שנתיים לאנשים שסביבי? הם לא מכירים את העולם הטיפולי ואולי אקבל אפילו תגובות קשות). התרגלתי שאם מתפרק לי העולם, אז היא נמצאת. אבל עכשיו גם איתה הכל רועד. לכן אני מרגישה את התחושה האיומה הזו. מי יאסוף לי את השברים אם היא לא? תודה על ההקדשה. קלעת כי אני מחוברת למוסיקה. הלואי ואצליח. (אני לא מתאפקת לשאול אם את א.ה.? וסליחה אם קישרתי בטעות).

זה קורה מדי פעם לכולם. ולא, לא נראה לי שזה מה שקורה כשמשתגעים, רק קצת כשקשה. אם היא מטפלת טובה, היא תדע לאסוף אותך. גם את תוכלי בבוא העת, לאסוף את עצמך. את מכירה את עצמך, את יודעת מה מרגיע אותך, ואת יודעת מה עושה לך טוב- תעשי הרבה ממנו. בינתיים, אנחנו כאן, וגם אנחנו מטפלים טובים :-)

מאוד קשה. הפחד הוא שהיא לא תצליח לאסוף. וגם אם תצליח לאסוף, איך שורדים את הימים עד הפגישה הבאה? כל מה שהיה מרגיע אותי כבר לא מרגיע. אתם באמת מטפלים טובים. רק שני מקומות מחזיקים אותי עכשיו בערך. אתם אחד מהם. שרק יגמר כבר... תודה סיגל שאת פה.