ליאת - זקוקה לעצתך ולעצתכם

ליאת והפורום שלום. אחרי כמעט שנה [בזכות הפורום יש לי תיעוד מדוייק :-)] , חזרתי לעדכן ולשאול. דבר שקשור לשאלה ששאלתי פה בעבר: http://www.doctors.co.il/forum-402/message-244032 http://www.doctors.co.il/forum-402/message-244409 הרבה דברים עברו על שתינו בשנה הזו. חזרתי ל-2 פעמים בשבוע. כי הרגשתי שאני זקוקה לה ולמפגשים יותר תדירים. ואני אספר מה הדילמה. לפני שנה החלטתי להניח לנושא. הרגשתי שאין לה תשובות מספקות ושהיא מובכת מאוד כל פעם שאני מעלה אותו. החלטתי להישאר כי יש בה דברים שמאוד מוצאים חן בעיני. אך ידעתי שאני נשארת עם פשרה ובתחושה שהמקום שלי לא "מובטח" ויש אפשרות שהוא מעורב גם באינטרס אישי ובנוחות כלכלית [סכום גבוה מאוד לפגישה בודדת. ובלי הנחות אפילו שחזרתי ל-2 פעמים]. החלטתי שאני עושה את הפשרה מתוך תקווה שעם הזמן יתפתח בינינו משהו יותר חם וקרוב. אז בשנה הזו התקרבנו יותר. והתחלתי לתת בה יותר אמון. אך עדיין מידי פעם גם לה יש טעויות [כמו לכל פסיכולוג או פסיכולוגית]. ואז אני מגיבה מאוד קשה כי טרי לי היחס שלה אלי אז. אם אנסה לסכם: הנושא הזה נשאר כמשקע מאוד גדול אצלי. ולמרות הזמן שעובר אני מרגישה שהוא לא נפתר. ושהוא גורם לי לראות אותה באור יותר שלילי ממה שהיא אולי במציאות. ניסתי כמה פעמים לאחרונה לומר לה. דיברנו הרבה על תחושת פגיעה אך המילים לא יוצאות לי מהפה [בדיוק כמו אז]. שאלתי אותה ביום שישי הקודם אם היא חושבת שאני פגועה ממנה ממשהו והיא אמרה שלא. [כל הכבוד לי שאני יודעת להסתיר היטב?] הבעיה שהנושא לא מרפה. ואני מרגישה שאני חייבת לדבר איתה על זה. עשיתי צעד ומאמץ גדול. כתבתי לה על פני כמה עמודים כמה תחושות שלי לגבי הטיפול ובעיקר את זו. והחלום הוא שאעז לתת לה לקרוא במהלך הפגישה. [קשה לי שתקרא אחרי או לפני]. הבעיה שאין לי אומץ. וגם אני לא בטוחה שזה נכון. אני מכירה אותה מאוד טוב כבר. ויודעת בבירור שהיא התחמקה אז. האם יש עניין לפתוח את הנושא מחדש? אולי אז היא היתה במקום נפשי לא אכפתי מולי ועכשיו כן? ואם אפתח סתם יהיה שוב רק אביך אותה. מצד שני אני מרגישה שזהו חסם מאוד משמעותי בטיפול שלא נותן לי להתקדם. ליאת, אם תוכלי לעזור לי בעצה טובה. [אני יודעת שתמליצי שאתן לה למרות הכל את המכתב. אך קשה לי מאוד. גם חוששת להיראות משונה שאחרי שנה מעלה דברים מהמעמקים]. יהיה "חוצפה" לבקש תשובה לפני יום שישי? הפגישה שלנו ביום שישי. הייתי אצלה גם היום. היא נוסעת בעוד שבוע לחופשה ארוכה. ואני רוצה להוריד את האבן הכבדה הזו מתוכי לפני. תודה לך ולפורום ובכלל.

כמו אז צדקת גם עכשיו. הנושא שמפריע הוא האכפתיות. כל הזמן מפריע. מאוד רציתי להביא לה היום, ושוב לא העזתי. אבל דיברנו מזוויות אחרות על הנושא הזה [בגלל החופשה]. כך שהיה בסדר. אני מעריכה שנתת לי מענה לפני הפגישה. וגם שמחתי לקרוא את מה שכתבת. שטבעי שהשאלה עוד מציקה לי. ושאמשיך לנסות לדבר אותה. תודה שאת פה. ואולי אשאר פה עוד תקופה. בגלל החופשה שלה שמאיימת לערער אותי יותר ממה שכבר.