נושא האיכפתיות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת... למה תמיד שהמטפלת יוצאת לחופשה, עולה ישר נושא האיכפתיות יותר מתמיד? האם אתם נזכרים במטופל לפעמים במהלך החופשה? האם לפעמים גם אתם מרגישים געגוע למטופל? האם בא לכם לחבק לפעמים את המטופל אך לא עושים זאת כי זאת לא גישתכם? ליאת בבקשה תרשמי לי תשובות.. בא לי לפעמים לחבק את המטפלת שלי, האם כדאי לבקש או לחכות רק לסיום הטיפול? ליאת את יוצאת לחופשה בפסח או נשארת פה איתנו? מצטערת מראש על ריבוי השאלות... פשוט הנושא מציף אותי... תודה!!
הי מאי, בעיניי, הרגשת געגוע עדיפה על פני הזעם הזה, שלפעמים בא במקום... האם המטפלים נזכרים במטופלים בחופשות? לפעמים כן. מספיק שדיברתם על כוס משקה מיוחד בפגישה ואם וכאשר המטפלת פשוט תתקל בדרכה במשקה הזה, אז הופ, זה פשוט יזכיר לה אותך. משם יש סיכוי תזרומנה כל מיני אסוציאציות המשך בראשה. אני חושבת שכן, בא למטפלים לחבק לפעמים מתוך אמפתיה רבה. ומתי? נראה לי שיותר כאשר אנחנו מצליחים לעזור לעצמנו. לדאוג לעצמנו. (לאו דווקא דרך הסבל וההתייסרות...). אפשר ורצוי תמיד לדבר על הצורף בחיבוק. אבל אני חושבת שלפעמים, בחלק מהמקרים, בעיתויים מסוימים בטיפול, יש להגשמה מציאותית של החיבוק פוטנציאל פירוק. של הטיפול, של המטופל. פסח? בפעם הבאה... :-P א.ה.
אשתדל לענות על הכל :) לשאלותייך הראשונות התשובה היא: כן. יכולה לכתוב על עצמי אך אני מניחה שאייצג עוד מטפלים. אני מוצאת עצמי חושבת על מטופלים לא רק במהלך חופשה אלא גם במהלך היום יום. כן, לפעמים בא לחבק מטופל אבל אני... מרגישה צורך פנימי לחבק, לנחם, לעודד, לאוו דווקא צורך בחיבוק הפיזי. אפשר לבקש מהמטפלת חיבוק היא יכולה להסכים או שלא, חשוב שתהיי מוכנה לשתי האפשרויות. אני בטוחה שגם מטפל שלא מסכים לחבק- פיזית זה לא כי הוא לא רוצה לחבק- רגשית, אלא כי אלו הם גבולותיו האישיים. לגבי פסח, אני פה כמו תמיד...:) ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
