בסוף יהייה טוב- חייב להיות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היי ליאת, קשה לי יותר עכשיו, מרגישה שקשה לי יותר להחזיק את עצמי, אני עוברת כמה דברים קשים וגם בטיפול לא כל כך קל. אני פונה אלייך כי אני מרגישה קצת פחד "לעייף" או "להתיש" את הפסיכולוגית ואני רוצה לשמוע ממך, לא יודעת אפילו מה...אולי רק שתרגיעי...היא באמת איתי, מאפשרת הודעות בין הפגישות ואפילו טלפונים אם אני זקוקה (למרות שאני יודעת והיא גם אמרה שזה מקשה עלייה) אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע ועדיין אני מרגישה שאני זקוקה לה, אני שנה וחודש בטיפול ורק עכשיו דברים באמת מתחילים להיפתח, היא אמרה לי שעד עכשיו זה היה טרום טיפול, זה היה השלב של יצירת הקשר ובניית האמון (ולקח לי המון זמן לתת בה אמון) ועכשיו אני מתחילה להעלות דברים ואולי בגלל זה זה קשה כל כך? היא אמרה שאני עובדת שחזור של רגשות שהרגשתי בילדות, חרדת נטישה (ולכן הפחד שהיא תנטוש) כעס וכו...דברים שלא קיבלו אישור לביטוי אז..היא אמרה שמי שצריכה אותה זו הילדה שבי ולא אני הבוגרת...השבוע ביטלתי פגישה ואחרי שהיא שלחה הודעה וביקשה שאגיע הגעתי. והיא אמרה שהיא פה ושהיא לא תעזוב ושיש רק דבר אחד שהיא לא מוכנה לקבל וזה ביטול של פגישות בגלל שקשה\או בגלל שאני כועסת...שהיא לא מסכימה שישחקו בה..והרגשתי רע שבכלל נתתי לה להרגיש ששחיקתי בה, כי אני לא רוצה לשחק בה ובטח ובטח לא רוצה שזה מה שהיא תרגיש ממני, אני אוהבת אותה, היא דואגת, היא מקסימה, קורים לי הרבה דברים בטיפול, רגשות מעורבים שאני נזרקת בעקבותם למקומות קשים, לא הולכת לעבודה, לא כל כך מתפקדת בבית, קשה לי להמשיך ככה, אני מתמודדת לבד עם הפרעת חרדה ברמה קשה כבר 20 שנה ועכשיו אני מרגישה שאני לא מוכנה יותר לסבול וכאילו קרובה להישבר והיא מחזיקה אותי ואני מפחדת שעוד מעט היא כבר תרגיש שהיא לא יכולה ותעזוב, תתיאש, תתעייף, הבטחתי לה שאני אעשה את מה שהיא מבקשת- להגיע לפגישות, לדבר ולשתף, וכמובן להתמיד עם הטיפול התרופתי...אז לגבי הפגישות- אני החלטתי להגיע ולא לבטל יותר, לגבי הטיפול התרופתי- אני מתמידה...לגבי לשתך אותה יותר קשה, למרות שקצת התחלתי אבל זה עדיין קשה, אני מרגישה חולה, חריגה אחרי הפגישות בהם אני מדברת בגלוי על החולי שבי... והדיכאון וההפרעת אכילה הזו שלא מרפה... ליאת- יהייה סוף לזה???מתישהו???בבקשה- תגידי שיהייה גיגית