פגישה חברית

עליות, ירידות, תקלים, חיבוקים, מריבות, כעס, גבולות... רק לפני שבועיים כעסתי עליה. אך בניגוד ללפני שנתיים או אפילו ללפני כמעט שנה, הכעס לא שמור לתקופה ארוכה, אלא הוא מתחלף לו לדיון, לניסיון להבין ולפיוס. היום הגעתי לפגישה והיא היתה חברית לגמרי. המטפלת היתה שמחה, קצת יותר מהרגיל (למרות שהיתה גם עייפה). לפתע היא שלפה ספר ילדים ורצתה שאחווה את דעתי לגבי האם הוא לא כבד/פילוסופי מידי לילדים. היא שאלה לדעתי משום שאני עובדת עם ילדים בתחום החינוך. בעת קריאת הספר צחקתי כמה פעמים, הערתי הערות מצחיקות, והיא אמרה לי "איזה חמודה, איך אני אוהבת את הפרצופים והדברים שאת אומרת". עוד לפני שהיא נתנה לי לקרוא את הספר, היא דיברה איתי היום כמו חברה ופחות כמטופלת. בסוף הפגישה התחבקנו, כרגיל. החיבוק שלה הוא אנרגיה וחמצן בשבילי לכל השבוע. לפתע ראיתי שעל צווארה כרוכה לה השרשרת שקניתי לה לפני כמה חודשים. זה שימח אותי. כמובן שהרגשתי טוב, שהיא מעריכה את הדעה שלי ואותי, שאני חשובה לה. ולמרות הכל הטיפול קצת התערער לי. איך זה יכול להיות שתחושה של טיפול הפכה להיות תחושה חברית? כשאני שמה את הדברים על כף המאזניים, כמובן שאני יותר שמחה על הפגישה של היום מאשר מעורערת, אבל בכל זאת הרגשתי שמשהו קצת התמוסס. האם זה מוכר לכם? אני מקווה שהמטפלת שלי לא קוראת פה, כי היא בטוח תזהה אותי. היא יודעת שבעבר הייתי כותבת בפורומים ושעכשיו אני כבר בקושי כותבת, אבל בכל מקרה אף פעם לא הזכרתי לה את הפורום הספציפי הזה (אני גם בקושי כותבת פה, אלא יותר קוראת פסיבית) או כל פורום אחר. אבל גם אם את קוראת פה, הדמות שכה יקרה לי, דעי שאהבתי אותך היום. אני תמיד אוהבת, אבל היום קצת יותר (למרות הערעור הקל).

נועה יקרה, אני רואה זאת רק כדבר טוב ומחזק..זה לא אמור ממש לערער, להפך תראי בזה כמקרב נוסף בניכן, היא לא חברה אבל התחושה החברית זה מקסים...פעם תחושה אמהית,פעם כעסים ומריבות אולי תחושה של אחים? ופעם חברות...נפלא!!!!! איזה כיף שהיא עונדת תכשיט שקנית לה! אצלי נמצא שיר שכתבתי בחדר..מקסים בעיניי שיש למטפל מקום בשבילנו!!!!שהוא מעריך אותנו, חושב עלינו ואפילו משתמש במה שהבאנו...מדהים!!! תהני, רק זכרי שהיא מטפלת ולא משהו שהיא לא....אבל כל רגש יכול להופיע בטיפול וזה לגיטימי!

אני רוצה להגיד שזו לא פעם ראשונה שאני חווה מהמטפלת חיבה, וכמובן שגם בעבר היא אמרה לי מילים טובות וחמות והביעה כלפיי רוך, אבל הפעם זה היה כמעט לאורך כל הפגישה. מצד אחד היה נדמה לי שזה בגלל שהיא עייפה או אולי בגלל שקרה לה משהו טוב במיוחד שהשפיע על מצב רוחה. מצד שני, חשבתי שייתכן שההתנהגות שלה היתה מכוונת : לפני כחודש (ועד לפני שבועיים)כעסתי עליה על כך שהיא לא נהגה בסדר לגבי סיטואציה מסוימת, אמרתי לה שהרגשתי שהיא לא הראתה נכונות לעזור לי ושאני חשה שהיא זלזלה בי וברגשות שלי. אמרתי לה "אחרי שלוש שנים של טיפול, אני חושבת שזה היה צריך להיות אחרת, שתראי לי יותר אכפתיות". חשבתי על כך שאולי זו היתה הדרך שלה להראות לי שאני חשובה לה. הנה, היא מעריכה את הדעה שלי ומתייעצת איתי. הנה, היא עונדת את השרשרת שקניתי לה. הנה, אני חמודה ומצחיקה בעיניה (ואת זה היא כבר אמרה לי בעבר). בכל מקרה, גם אם התנהגותה היתה מכוונת כי היא רצתה להראות לי שאני כן יקרה לה, זה אומר הרבה בעיניי. זה אומר שהיא מתאמצת בשבילי, שהיא רוצה להוכיח לי שאני בעלת ערך ושאני מיוחדת. ולמרות המודעות שלי והראייה שלי את הצד החיובי שבדבר, עדיין מעסיקה אותי המחשבה שאולי הכל נבע ממצב רוח טוב שנפל עליה או מעייפות וחוסר חשק לטיפול "כבד". אגב, אחרי הפגישה שלנו היא היתה צריכה ללכת למקום כלשהו והיא שיתפה אותי לגבי המקום אליו היא הולכת ומה היא עושה באותו מקום. השיתוף האישי הזה גרם לי לחשוב שהיא כנראה אכן היתה במצב רוח טוב במיוחד ולאו דווקא חשבה מראש איך להתקרב אליי ולהראות לי שאני חשובה. בשורה התחתונה, חשוב לי לומר שלמרות התהייה והערעור הקל, הפגישה הזאת עשתה לי טוב. וגם, בהמשך לדברייך, מיכ, אני תמיד זוכרת שהיא רק מטפלת, גם אם יש לי פנטזיות על קשר אימהי איתה. ולגבי השיר שכתבת - איזה כיף שהוא נמצא בחדר הטיפולים (אם הבנתי נכון). בכל פעם שאת נכנסת לקליניקה, את רואה שמשהו ממך נושם וקיים במקום מהותי בחייה של המטפלת. זה נהדר! זו תחושה של מיזוג.