לא הייתי כמה ימים והמון הודעות שזה כיף :)

ליאת יקרה, יו, איזו חמודה את :-) מייד שאלתי את עצמי, ממש כמו גיגית, למה בכלל. למה את טובה אלינו, רכה, משקיעה. ואז שבתי לקרוא את תשובתך הנפלאה שם בעץ. וחשבתי לי, שכנראה נכון גם לגבי עצמי להרגיש משמעותית דרך הנתינה. אך עם אותה הרגשה מופיעה החרדה להפוך להיות מובנת מאליה. מנוצלת. גם עצוב לי, עצוב שאיני יכולה לתת לעצמי ממש, הגישור הזה בי, ביני לביני – איפה הגישה אליו? מרגישה שקצת לא פייר אולי שאנשים חזקים ממני בהרבה נשענים עליי, אני עוזרת להם לצמוח, לחיות, אך מה עם ההיפך... רופא הנפש שלי שוב בחופשה. המממ, לא יודעת, אולי לא כזה נורא בינתיים. ופסח - אולי לרגע שם יותר דגש על הבדידות. כבר כמה וכמה פעמים הייתי לבד בערב הזה; אמנם יש בזה טוב, ובכל זאת, גם כואב. עבורי, וכמו שאני מבינה גם לרבים אחרים, יש משהו מערער בחג הזה. נותר לי, אולי, לחכות לאיזה נס... א.ה.

כל כך נכון,דרך הנתינה אנו מרגישים משמעותיים...לא רק מטפלים :) את כל כך חכמה ורהוטה...כותבת בשפה גבוהה ועשירה ואני תוהה מדוע את לבד? כל כך עצוב לשמוע, את יודעת שחוגגים את הסדר בהרבה מקומות אנשים בודדים? אז אם מתאים לך..תדעי שישנם מקומות שיקבלוך בשמחה!!! ואם את עוזרת לאחרים אני בטוחה שאת מאוד משמעותית עבורם, הלא כן? הלוואי שלא תרגישי כל כך בודדה, אני מאחלת לך השנה שתוכלי לחגוג ליל סדר עם אנשים שיקבלו אותך, בטוחה שיש כאלה!! הלואי שהייתי יכולה להזמין אותך אליי...מצטערת שלא אוכל...כל אחד והחבילה שלו כמו שאת יודעת...אל תחכי לנס, תייצרי אותו!!! הבחירה בידייך, כך לפחות אני מאמינה...