חופשה

היי ליאת, המטפלת שלי יצאה לחופשה ואני לא אראה אותה עד תחילת אפריל. המחשבה הזאת של לא לראות אותה כל כך הרבה זמן קשה שלי ומצד שני אני מרגישה פאתטית שזה קשה שלי! אני לא אומרת לאף אחד שהיא מאוד חסרה לי...אני פשוט מרגישה שאנשים לא מבינים את זה, לא מבינים את ההקשר החזק שנוצר, את ההרגשה שיש לך איש סוד, בן אדם שחולקים איתו את כל הרגשות, הרגשה שהיא כמו אמא שניה בשבילי (ומי שלא בטיפול באמת לא מבין איך זה!),אני כמו ילדה קטנה רוצה אותה כאן ועכשיו ומה שמטריף אותי זה הפער ביו מה שאני מרגישה - ילדה שרוצה את אמא כל הזמן לידה שתגן,שתחבק ותאהב אותי לבין איך שאני מתנהגת- תמיד אני ה"חזקה" שמייעצת לחברות, למשפחה,עסוקה כל הזמן עושה תואר, כל הזמן יוצאת מבלה וגם מתנדבת... אני לא יודעת איך לאכול את זה!! קשה לי עם החופשה שלה ואני לא באמת מסוגלת לדבר על זה... פעם כשהיה משבר בטיפול, חברות עזרו ותמכו אבל שיגע אותי שהן לא מבינות באמת ואחת מהן גם אמרה שאני לוקחת את זה קשה .. שהיא רק הפסיכולוגית שלי... בסופו של דבר אני סתם מצטיירת כאובססיבית אז אני מעדיפה לסתום והגעגוע נשאר :\ ליאת, כדאי לנסות להתעלות על עצמי ולנצל את הזדמנות להוכיח שאני יכולה גם בלעדיה? לחכות לה בסבלנות ?לחכות למנת אמפתיה שהיא מביאה לי? ליאת יכול להיות שאמפתיה תוקעת אנשים במקום ולא גורמת להם להתחיל שינוי? מה המחשבות שלך ....? תודה מראש על התגובה שלך!!!

כאן אף אחד לא יגיד לך "מה לעזאזל, היא "רק" פסיכולוגית...", כאן יסכימו איתך שזה קשה. הימים יעברו והחג יעבור ותשובו להיפגש. צודקת, זה קשה מאוד. אבל תסמכי על עצמך שאת יכולה. כי את יכולה. בינתיים גם לך יש קצת חופש. אז תהני ממנו וחג שמח :-)

תודה סיגל!! הייתי צריכה לשמוע את זה... כיף שמבינים פה, זה משפר מאוד את ההרגשה למרות הקושי הגדול!!!הלוואי ויכולתי להעביר את הזמן יותר מהר או פחות לחשוב עליה:\ אבל באמת כמו שאת אומרת הזמן יעבור ובסוף אולי יהיה טוב...שוב תודה!!וחג שמח גם לך:)