היי

בתחילת הפגישה שבוע שעבר ,הגעתי למקום (זה היה בסוף קצת לפני סיום) שעם כל מילה ומילה שלה הרגשתי דקירה בליבי ,ולאט לאט כבר הפסקתי להקשיב ,מוחי ונפשי לא יכלו לעכל את משמע אוזניי. בין השאר היא אמרה שאני כל כך משתדלת להציג חזות עמידה וחזקה ,חזות שאינה פגועה אך בפנים ישנן טראומות שגרמו לי להיות לאדם פגיע .. ואני מסתכלת עליה ומשהו בי בוער וכמעט רוצה לצרוח עליה להפסיק .איך היא מצליחה "לקרוא" אותי ככה? אז על מה כל העבודה הקשה? כל החזות החזקה הזאת שהעמדתי? היא יודעת עליי הכל אבל הכל ,כל החולשות שלי והכל הכל פתוח אצלה,מולה . אני מרגישה כאילו חדרו לליבי והציתו אותו באש מבפנים . והגעתי למסקנה שאני לא מוכנה יותר שהיא תראה אותי בשפל המדרגה והתחלתי עם התירוצים "טיפול לא יעזור לי ,לא יקדם אותי ,אולי ההפך וזאת הוצאה כספית שאולי לא תשתלם בכלל וכו' וכו'..אני ממש לא שוקלת לעזוב ,חשוב לי להישאר בטיפול וצריכה את המקום הזה ואני לא רוצה לוותר עליו בטח לא עכשיו כשאני בתקופה לא הכי טובה,בלשון המעטה. תקופה שכזאת ימים ולילות שוקעת בדיכאונותיי ,מרחיקה את כולם ממני ,מרגישה לבד(וזה רק באשמתי כי אני לא לבד ואם לבד אז זה מבחירה) אני לא יודעת מה לעשות עם הטיפול כשהכל נורא חשוף מולה ככה אני מפחדת להיפגע. ליאת אשמח לשמוע מילים מעודדות אני מפחדת..לא יודעת ממה ....רק יודעת שמפחדת...

מאתמול עם התקף מיגרנה מלווה בבחילות לצערי גם היום בבוקר זה המשיך אז ביטלתי .עדיין לא קרה לי שביטלתי פגישה או שלא הגעתי .תמיד יש פעם ראשונה כנראה מן הסתם. יכול להיות שההתקף מיגרנה קשור למה שעולה בטיפול? למה שקורה שם?בפגישה הקודמת הרגשתי שהיא רואה וחווה ומרגישה אותי כשאני הכי הכי למטה ועם תחושות נורא קשות ובכי ואיזו טעות מצידי בכלל לחשוב לעזוב ולבטל פגישות עכשיו.כמו שכתבת אתמול ליאת ועודדת אותי מאוד שהיא מישהי שרואה אותי ככה ומקבלת ומכילה אז זה מאפשר לי לא לדאוג יותר מידי.אני מאוד סומכת על המטפלת שלי ברור לי שהיא לא תיפגע בי ..קצת חבל לי על הביטול של היום(לא ביטלנו אלא דחינו ליום ראשון )אבל לא נורא ניפגש... היא קיבלה בהבנה את הביטול(ביטול של שעה לפני...)ובכלל היא נותנת לי תחושת הקלה שהיא שם איתי ,אני יודעת שהיא לא תאכזב אז אני מרשה לעצמי לסמוך ואני מספרת לה הכל אבל בפגישה הקודמת לא הרגשתי משוחררת מולה כמו תמיד אלא חשופה מידי ואז משהו בי התחיל לפחד אבל עכשיו זה השתפר ...