חרדה נוראית כשהמטפלת בחו"ל

ליאת יקרה מאוד, חג שמח! לאמיתו של דבר לא חשבתי כי אעזר בך במהלך החופשה. ובכל זאת אני חווה קושי עז עד כדי חרדה כמעט משתקת. אני בטיפול המון המון שנים. בחורה נורמטיבית ואינטליגנטית שמוצאת במפגשים השבועיים מקום לקשר, לקרבה, לתסכולים ולצמיחה. המטפלת שלי ערה לצורך שלי ביותר ובחסך של המפגש השבועי הבודד והציעה לי להעלות את התדירות ל 3 פעמים בשבוע ולהתחיל עימה אנליזה, שכן היא החלה לימודי פסיכואנליזה. בעבר שאלתי לדעתך בנידון ואני עדיין בודקת עימה וביני ובין עצמי מאין נובעת הצעתה והאם אכן יתרום לי טיפול מעין זה או יצור אצלי תלות חזקה הרבה יותר ורגרסיה כשלא ניפגש כשהיא בחו"ל או בחופשות. ומדוע אני בחרדה? אני חזרתי אמש מטיול בן שבוע ימים בחו"ל והפסדתי מפגש אחד. תאמנו מפגש ליום חזרתי ארצה, ערב החג, וזאת על פי בקשתי והיה ברור לי כי למרות העייפות והחוסר שינה והנהיגה לליל סדר בערב אצליח לפנות זמן ולהגיע. אך, בשל אילוצים משפחתיים ועייפות עזה, שמנעה ממני להיות מסוגלת לנהוג עד אליה, אמרתי לה כי לא אצליח להגיע.ואכן לא הייתי מסוגלת לכך. המטפלת שלי טסה השבוע לחו"ל, וידעתי על כך, ושוב לא ניפגש השבוע. ובכדי להיות גלויה אני חייבת לכתוב כי אכן הייתי עייפה ולא כשירה לנהיגה, אך גם החל להתגנב לליבי כעס על כך שהיא נוסעת, קנאה על הזוגיות והביחד עם בעלה והיה נראה לי והרגיש לי כי אצליח להתנהל על הרצף של החוסר מפגש בעת ששהיתי בחו"ל והסתדרתי מצוין ואצליח להסתדר עם עוד שבוע שלא נתראה. אך אין זה כך. כשאני טסה לחו"ל החוסר נראה לי הרבה פחות נורא ואף סביר ואפשרי להתנהלות נעימה, נינוחה וכייפית מצידי ואילו כל פעם כשהמטפלת שלי בחו"ל אני חווה פחד ועצב נוראי על כך שהיא איננה בארץ. כאילו שהעוגן שלי שמחזיק אותי בשוטף כבר לא קיים. בחרתי לכתוב לך ולהעזר. זה מרגיש לי נורא. כאילו אין לי אותה יותר. המטפלת שלי מודעת לכך ותמיד מאפשרת לי להסתמס איתה ולכתוב לה למייל, אך הפעם בגלל שאני מרגישה כפיות טובה מצידי מכך שלא הגעתי אני לא מסוגלת לכתוב לה ולפרוט בפניה את קשיי, מעבר לכך שנראה לי שהיא נסעה עם בן זוגה וזה לא נראה לי יאה ולעניין. ברגעים כאלה של כאב כה עז, אני שואלת את עצמי בשביל מה בכלל אני צריכה את זה. האין משאיר אותי לבד כששבוע וחצי עד למפגש הבא נראה כמו נצח. וזהו אחד השיקולים בלמה לא להתחיל משהו הרבה יותר אינטנסיבי. האין, כשהיא לא בנמצא, נראה לי איום ונורא ואינני מסוגלת למצוא בקרבי את החוט המקשר, האמונה והעוגן במה שהיא והקשר נתנו לי עד כה.