איך מעבירים את הימים?

ליאת וכולן, הייתי בטוחה שהפורום יהיה מלא בהודעות של חופשות מטפלים או מטפלות. פתאום אני מרגישה כאילו כמעט רק שלי עזבה. כתבתי פה כבר בשבוע שעבר, והגבתן. והקלתן. אבל מה אני עושה? הימים לא עוברים. למרות שאני עמוסה, ולמרות התכנונים לחופש הקצר הזה. כמעט כלום לא מעניין אותי. החופשה שלה ארוכה מאוד (כמה שבועות). ומאוד לא פשוט לי. ליאת, אולי תסבירי לי, אם מטפלת מציעה שהיא תהיה בקשר, אז למה בסוף התקשורת דלה מאוד, רק שואלת שאלה קטנה על מצבי ולא מגיבה אפילו? היא הציעה שתהיה בקשר בהודעות, ומאוד שמחתי, כי המצב הנפשי שלי כרגע לא קל. אבל אני מתלבטת האם היא הציעה כי הבינה שבמצב הנוכחי האפשרות הזו כמעט חובה, ולכן בפועל נראה כך? עכשיו בנוסף לתחושה הרעה שלי מהחופשה הארוכה והנמתחת, אני מרגישה רע בגלל שמשתמע בלב שלי שאני לא יודעת להעריך מחוות, וגם מרגישה דחויה אולי הגבתי באופן נסער מידי להודעה והצקתי לה בחופשה? שאלתי איך מעבירים את הימים, בסוף יצאה שאלה אחרת.

אני כותבת לך ביום ראשון,אמנם, אבל בטח תקראי כבר אחרי החג... והנה הימים עברו שלהם. אני תמיד סומכת על הימים, הם יודעים לעבור לבד :-)

הם עוברים, אבל כל כך לאט...! היא חוזרת רק ביום ראשון. ועזבה שבוע לפני החג. כמעט שלושה שבועות של חופשה. היא שלחה הודעה עכשיו. כתבה שהיא מקווה שאני שורדת. אני לא. אבל יש לי ברירה? הבטחתי לעצמי שאסור להיקשר כך לאנשים. במיוחד לא למטפלות. כן, משפט שנאמר מעצב, והוא בטח ישתנה. אבל כשכואב אלו המשפטים שמדברים אותי בלב.