חופש

היי,אני רואה שעולה פה נושא החופשות...אז רציתי לשתף קצת במה שעוזר לי... גם המטפלת שלי יצאה לחופשה ושבועיים אנחנו לא ניפגש, ומזכירה שאנחנו נפגשות פעמיים בשבוע...היא אמרה שנהייה בקשר וכמה פעמים ביקשה שאתקשר אלייה אם אצטרך ואני דווקא החלטתי לא ליצור איתה קשר כי חשוב לי שתהייה בחופשה באמת,לפחות ממני. אז מה אעשה בנתיים? כי גם אני במצב נפשי לא טוב, אני כותבת לכן עכשיו באמצע הלילה כי התעוררתי מחלום קשה!!!!! ולא מצליחה לישון אבל בכל זאת מזכירה לעצמי שהיא איתי גם שאין פגישות,גם כשהיא בחופשה,אני "מדברת איתה", אני כותבת לה, היא כאן גם אם פיזית היא לא. אני מנסה להעסיק את עצמי,עבודה,חברות,משפחה...הימים יעברו ונחזור להיפגש. סיפרתי לאמא שלי שהיא בחופשה, והיא אמרה שאולי זה טוב, קצת לבד...אז אולי היא צודקת?למרות שאין לה באמת מושג מה עובר עליי ורק המטפלת יודעת. בנתיים אנחנו יכולות להחזיק פה ידיים אחת לשנייה,לדעת שאנחנו יכולות...והימים יעברו ויחזרו הפגישות והשגרה, הן איתנו גם כשהן בחופשה-בואו נזכור את זה רוצה לישון וזה קשה לי.... גיגית

gigit :-) את מאוד צודקת. המילים שלך נוגעות, בחיוך, ותודה לך שכתבת. כמעט 3 בלילה, להתעורר מחלום קשה, איזה מבאס. אני מעריכה אותך על ההתמודדות שלך. ועל היכולת שלך לנשום למרות החופשה. אצלי הבעיה שגם כשהיא נמצאת, התחושה הרבה פעמים כאילו היא לא (משהו שאנחנו עובדות עליו הרבה), והחופשה היא טריגר לכל מה שקשה גם כך. אני כל כך שמחה שאת מצליחה לשאת אותה איתך. ושיעברו כבר הימים, לכולנו. לילות קלים יותר. אני.

גיגית, איזה יופי כתבת! כל כל מאורגנת , למרות הקושי הרב, את לא מתכחשת לו, את חיה איתו, לצידו,מכירה בו ויכולה איתו. וזה הכוח. גם עבורך וגם עבור האחרות כאן. אני מאחלת לך חופשה נעימה (ולילות מתוקי שינה)

גיגית, כתבת מקסים ונכון כ"כ. אני מסכימה איתך כ"כ למרות שזה קשה לי מאוד. ואני לפני כמה ימים שלחתי לה הודעה שאני צריכה אותה איתי, ועד עכשיו קרוב לשנה לא יצרתי איתה קשר בכלל מעבר לפגישות(למעט הודעה אחת או דברים שקשורים לשינוי זמן הפגישה) מחכה מאוד לשגרה למרות שיש לנו רק חודש ואז היא יוצאת לחופשת לידה ):