מוזר..

זהו.שגרה. מוזר. היום נפגשנו ופתאום קשה לי יותר.....לא שפספסתי משהו בפגישה, לא שציפיתי למשהו מיוחד.. כאילו ההפסקה איתה ממשיכה עד שבוע הבא....מוזר במקום שיהיה לי יותר טוב וארגיש טוב שסוף סוף נפגשנו דוקא עכשיו היא חסרה לי.....מדוע זה קורה? האם עוד מישהוא מרגיש ככה? אתמול הייתי ממש בסדר חיכיתי למפגש.....היום אחרי אני רק חושבת וחושבת.....אוף....כאילו יש עוד הרבה זמן עד שנפגש.במקום להתחזק מהמפגש כאילו "נחלשתי" נשמע הגיוני????????מוזר....דברנו על התקופה שלא נפגשנו ועל גבולות ואמרתי שלא באמת רציתי "יום ללא גבולות" אלא פשוט היה קשה ואמרתי שבסך הכל זה לא כזה נורא אולי כי יש חציית גבולות שיכולות להיות ממש לא טובות...ואילו פה זה "רק" מיילים........האם קשור???אולי......

כל השבוע מחכים לשבת , סופרים ימים , שמחים ביום חמישי ויותר מכך ביום שישי וביום שבת, בערב בעיקר, יש מן עצב כזה, ריקנות. ועוד שבוע להמתין לשבת הבאה. קצת דומה, לא?

:) אהבתי...היום באמת יותר טוב. אבל עדיין מוזר שזה קורה לי.

מיכ, הי, אני חושבת שאולי כן היו לך ציפיות וכן משהו הוחמץ, אך ייתכן כי אלו פחות ידועים לך כרגע. מאמינה שתמיד יש מה שחפצנו, מה שפספסנו גם התאכזבנו. וזה בסדר. וזה גם בסדר שתהיה בך משאלת "ללא גבול" כזאת ואינך צריכה להתנצל או להרגיש אשמה על שהיא קיימת בך (כבכולנו, כך אני מאמינה). אדרבא. כן, תגידי לעצמך. רצית יום ללא גבולות. בטח שרצית. ורצית עוד. ואפילו זו פנטזיה נפלאה. באשר למימוש, זה כבר משהו אחר. נפרד. חשבתי על איזה רעיון שאולי, למשל, את כועסת על עצמך שיכולת להשתמש בה טוב יותר באותה פגישה. להשלים פערים/ חסרים, אולי. לקבל פיצוי כלשהו, אולי. וכל מיני כאלה. גם כאן אני חושבת שתמיד ניתן לומר שיכולנו יותר, כביכול. אך במקביל אבל מה שהיה הוא שהיה והתרחש. כך הראה מבחן המציאות. אבל מה, עפ"יר, אם הטיפול ממשיך, אפשר לתקן. קצת. אף אחד לא ברח... וגבול, לפעמים, יכול להיות דבר נזיל או גמיש. יש כאלה שמשתנים עם האינטראקציות וחלוף הזמנים. אבל אולי הכי חשוב הוא לשמור על ההגדרה העצמית, וכאן עפי"ר, כך אני מבינה, קפדנים יותר. מתקשרים לי לנושא גם דבריה של ליאת בעץ שפתחתי שם למטה, בהקשר לחסר וההיעדר. ולסיום - אולי גם השגרה לא כזאת טוטאלית? א.ה.

כמו תמיד את קוראת אותי תרתי משמע!! ראי הודעתי למעלה....אוף לא יכולה לכתוב לך יותר כרגע...

התגובה שלי אלייך..אולי נעלמה לה..תודה... כרגע לא במצב של להגיב על הדברים..יש צדק בדברייך....

היא כל הזמן חסרה לי. אחרי הפסקה, אחרי דקה מסיום הפגישה, זה לא משנה. מה עושים עם הדבר הזה. אפשר לדעת למה אני צריכה להרגיש ככה?! ואני קוראת שזה כך בכל הטיפולים, מה גורם לזה לקרות? למה כל כך זקוקים להן?! זה כמו כישוף. אני מרגישה שעובדים עליי. מטילים עליי כישוף שגורם לי להזדקקות וזאת על מנת שניתן יהיה לנצל אותי, לשקר לי לרמות אותי שבאמת אכפת ממני. אבל זה סתם בשביל הטיפול וזה משגע אותי. זה לא אמיתי, רק כישוף