שיתוף

ליאת יקרה, מעניין, עד שכבר תעני אני בעצם די עונה לעצמי איכשהו ועדיין מחכה לשמוע ממך על הקשר בין לספר לה לבין גבולות מחוץ לחדר...... אז כאבה לי הבטן מהרגע שקמתי בבקר לקראת הפגישה..יצאתי רועדת מהפגישה ועדיין אני רועדת קצת..כאב הבטן עבר בסוף הפגישה...קודם סדרנו את עניין הפגישות אחת לשבוע, היא פתאום הציעה שזה דוקא טוב... הגעתי בבקר אחרי יום הזיכרון לשואה...התחלתי בזה שאמרתי לה "אני בוטחת בך כי בקשת כל כך יפה וחייכתי, גם היא חייכה... ובכלל התחלתי ברגשות שלי כלפי יום הזיכרון לשואה וקצת ספרתי לה מה אני יודעת עליה בקשר לזה..אבל היא כמובן אמרה שלא בקשתי לדבר על זה..אלא על משהו אחר... ואז זהו התחלתי לשפוך....מתוך דברים שהיא כבר יודעת, עשיתי חיבורים בין מה שכבר ספרתי לעוד......בסוף היא עוד אמרה לי תודה, והיא אמרה שהיא אפילו מעריכה אותי יותר, מאמינה????? אני חשבתי שיותר לא תרצה לראות אותי בכלל.....אוף.......היא אמרה שהייתי ילדה תמימה...אני מרגישה סוטה....רעה.והיא חושבת "ילדה תמימה".....מוזר לא??????פעם הייתי בורחת מהחדר..בפינה אחרת יושבת על הריצפה מרוב בושה.היום נשארתי על הכיסא....לא זזתי ממנו......אפילו מבטינו נפגשו ולא הסתכלתי רק על הריצפה.....זאת התקדמות הא?????....הכתיבה בפורם הזה והשכן (כן אין מה לעשות אני כותבת בשניהם)היא זו שנותנת לי כח להמשיך ולנסות עוד בפגישות. אמרתי לה שאני חושבת שאני משתגעת.אז היא אמרה שמי שמשתגע הוא לא יודע שהוא משוגע :) מצחיק... בהערכה רבה, מיכל

אוי... זוכרת שפעם מזמן מזמן כשהייתי בת-עשרה, אנשים היו מצטטים עבורי את המשפט הזה על השיגעון... כאילו היה אמור להרגיע אותי. אז באמת חשבתי שמשהו לא בסדר איתי מבחינה נפשית, ומסתבר, בשנות הטיפול, שבאמת היה מאד לא בסדר ומאד נזקקתי לעזרה. כנראה שאיכשהו די הבנתי שהמחשבות מתעוותות. על כל פנים, הייתה גם אישה אחת שתמיד הזכירה לי שאני משוגעת שלא יודעת שהיא כזאת, כי משוגעים לא יודעים בדר"כ להתבונן על עצמם מבחוץ (למרבית הצער, אפשר להפוך ולומר זאת על כל אדם רגיל שלא חושב שהוא משוגע...) ובכן, האישה הזאת, היא האישה שלמורת רוחה אני בת שלה. ולכי תסבירי, כי אין עם מי לדבר... אבל הרופא אומר שאני לא פסיכוטית... זה תופס? א.ה.