ליאת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת כמה מחשבות שמציקות לי, נורא!!! 1) חברה ממש טובה שלי, חברה של המון שנים (עוד מתקופת התיכון) היא עובדת סוציאלית במקצועה, היא עובדת במקום ציבורי וכבר מטפלת שם כמה שנים. היא יודעת על הטיפול שלי, ודואגת מידי פעם לשאול איך מתקדם וכו...בגלל שאנחנו חברות היא מטבע הדברים משתפת אותי בנוגע למקום עבודתה ולפני איזה חודש בערך היא שיתפה אותי שיש לה מטופלת שהיא ממש לא מחבבת, שהיא יושבת כל הפגישה ורק מחכה שהיא תסתיים, שהיא ממש לא מתחברת אלייה ושהיא די "מעמידה איתה פנים"... המטופלת לעומת זאת ממש קשורה אלייה, די חבל לי עלייה (על המטפולת).. ומאז זה לא עוזב אותי...ומה אם גם המטפלת שלי לא סובלת אותי.. לא יכולה לשאת אותי.. לא יכולה להיות איתי ודי סובלת ומעמידה פנים... הרי אנחנו לא יכולים באמת לדעת מה אתם מרגישים ואולי אתם לפעמים מעמידים פנים כי אתם חייבים??? איך אפשר לתת אמון ככה בבן אדם, ללכת אחריו יד ביד בטיפול עם תחושה שאולי, אולי, רק אולי...זו הצגה.. כואב לי שאני מרגישה ככה, כי המטפלת שלי נותנת לי מעל ומעבר ולמה בכל זאת אני חושבת על זה? שאלתי את הפסיכיאטרית איך אני אדע שלמטפלת באמת איכפת ממני...אז היא ענתה לי :" את חושבת שהיא היתה מאפשרת לך ליצור איתה ככה קשר כשקשה לך אם לא היית חשובה?"...ואני יודעת שזה נכון, שאני באמת חשובה לה..היא הוכיחה את עצמה מספר רב של פעמים ואפילו החברות הטובות שלי שמעורות (בערך) במה שקורה בטיפול אומרות לי שאני אפסיק עם המבחנים האלה כי המטפלת, לפי מה שאני מספרת להן, עוברת ובגדול מבחן אחר מבחן... לא חושבת שאני בוחנת.. או שאולי כן... אני מרגישה לפעמים ילדה רעה איתה, אני חושבת שכל הילדות שלי הייתי ילדה טובה מידי...גם של ההורים ואולי עכשיו שבטיפול הילדה הזו יוצאת החוצה היא בועטת חזק ברגליים... דבר שני שעולה בי- היא אומרת לי לשתף אותה יותר, שלא יהייה פיצול בין הפגישה לבין מחוץ לפגישה... אבל יש בי פחד שאם אהייה שם באמת היא לא תוכל יותר לשאת ותנטוש..מצד שני אם אני לא מביאה את עצמי באמת לטיפול אז אין התקדמות אולי ואז היא תתייאש ממני וגם תנטוש... אוף!!!!!!!!!! אני בפלונטר עם עצמי!!! ועוד משהו ליאת- אני אוהבת אותה, היא יקרה וחשובה לי מאוד, היא כל כך מבינה אותי וקולעת בול, יודעת מה להגיד ומתי, היא משמעותית, עוטפת, מחבקת-חיבוק רגשי של אמא, אני מרגישה איתה טוב, הכי טוב ובכל זאת המון רגשות עולים בי במיוחד אחרי פגישה, ונורא קשה לי ותמיד המחשבה שיום זה יסתיים מציקה לי נורא..מרגישה איתה כמו ילדה, רוצה שהיא תדאג לי עוד, כמו שדואגים לילדה קטנה.. אוף- אני אמא בעצמי וככה מרגישה ילדה איתה, אבל ילדה עטופה ומוגנת... זהו ליאת...זה מה שעולה בי... מצטערת שיצא ארוך ותודה לך שאת פה גיגית
היי גיגית, אני לא יודעת בהקשר לחברתך אבל אני כן חושבת שקשה לטפל במי שלא מעורר גם רגשות חיוביים כלשהם. לעומת זאת, יש מצבים שבהם אם מטופל מעורר גם רגשות שליליים אפשר ללמוד דרכם משהו עליו, על הקשר שיוצר או על המטפל, כאשר כל אלו הם נושאים לעבודה שגם יכולים לקדם את הטיפול. נראה לי חבל במידה מסויימת להתעסק בטיפול רק בשאלה האם המטפל אוהב אותי...זה קצת מפספס אולי את האפשרות להתעסק בדברים נוספים שקשורים אלייך ושלשמם הגעת, ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
