יאוווווש...

היי .. הוא לא עוזב אותי היאוש הזה, אני לא מצליחה להיפטר ממנו. אני קמה כל בוקר כבר בקושי נכנסת לתוך "הפרצוף הכאילו מחייך" בשביל ללכת לעבודה ורק מחכה שעוד יום יעבור. לא מצליחה להבין איך לכולם מסביב הכל כל כך פשוט וברור זוגיות, משפחה , ילדים טיולים .. ולי להעביר את היום מרגיש כמו משימה אחת יותר מידי.. וגם מוזר שאף אחד לא מצליח לראות את זה ... ואני בטיפול כבר מיליון וחצי שנים , ואפילו נכנעתי עכשיו לטיפול תרופתי אחרי התנגדות ממושכת ביותר.. ואני לא רואה את האור בקצה המנהרה הזאת ואפילו אין לי כוח או חשק לחפש אותו..בא לי לצעוק שיעצרו את העולם אני רוצה לרדת. מה עושים שכבר לא מצליחים לחלום או לרצות שום דבר חוץ מלהפסיק להרגיש ולהיות...? ואני מדברת איתה בטיפול והיא יודעת ומודעת שנמאס לי .. אבל זה גם לא עוזר להתקדם רק עוזר עוד קצת לשרוד.

היי ליאת, אני לוקחת את הכדורים כבר 3 שבועות בינתיים ללא שינוי במחשבות וברגשות .. רק קצת תופעות לוואי.. לא כל כך שמחה בשינוי הזה - זה לא השינוי שאני מאחלת לעצמי.. ואני חושבת שהבעיה מורכבת יותר בשביל שכדורים יצלחו לפתור אותה.. מה זה צ'אנס אמיתי?..