קושי להעזר במטפלת

ליאת שלום.זו שוב אני. זו שמתחילה את ההודעות בכך: שאני בטיפול המון המון שנים עם קשר טוב עם המטפלת שיודע עליות ומורדות. אני בתקופה לא פשוטה בהיבט המשפחתי ונושאת עימי עומס רגשי לא מבוטל. שיתפתי את המטפלת בפגישה כי זה מן הסתם נראה לי הכי נכון, אך עם זאת אני מונעת מעצמי לכתוב לה במייל, למרות שאופציה זו פתוחה בפניי תמיד ועתה היא ביקשה ממני מפורשות שלא אחסום את עצמי ואכתוב לה. אך אני די ממאנת לעשות כן ומעדיפה להעזר בפורום. אני תוהה האם הדבר קשור לכך שבעת היותה בחו"ל לאחרונה הרגשתי כי לא מתאים לה שאכתוב ולכן לא עשיתי זאת. מפריעה לי ההרתמות המלאה שלה כשהיא בארץ ואילו בחופשה האחרונה שלה איכשהו לא הרגיש לי כי היא מעוניינת שאעזר בה מרחוק. גם הצעותיה החוזרות ונשנות להוספת מפגש או מעבר לאנליזה שמכפיל את התשלום מעורר בי כעס. ולמרות שאני מניחה כי אילו הייתי כותבת לה בהחלט ייתכן והדבר היה מקל עליי אני מסרבת לעשות כן. פתאום זה נראה לי לא לעניין לאוורר רגשות דרך כתיבה אליה ומה בעצם הטעם בכך. היא לא נראית לי אמיתית לאור הסיטואציה האחרונה בה שהתה בחו"ל. הכל נראה לי כמשחק שהוא חלק מהתפקיד. גם אמירתה שהיא מבינה את המצב נראה לי כצמד מילים שמטפלים תמיד אומרים. מדוע פיתחתי כל כך אנטי לעזרה מצידה וכעס כלפיה בעוד אני מוכנה להעזר ולשמוע את אשר יש לך לומר. כשתמיד לאור דברייך ידעתי לשוב לתלם ולשגרה ועוררת בי את הרצון לשוב לשיח ולפרוט בפניה את הדברים. אינני מרגישה כי אצליח הפעם לעשות כן ולכתוב לה בהמשך השבוע עד לפגישה הבאה שאותה אני נאבקת לקיים כרגיל ולא לבטל. אני לא מאמינה שהיא באמת מוכנה להתגייס עבורי וביחד לעבור את הדברים. תשובותיה, בניגוד לעבר, לא מצליחות למלא אותי ולהשקיט במעט את מה שעובר עליי.