גיגית, ליאת, א.ה.

וכמובן כולן :-) טוב, מיענתי לשלשתיכן, כי רציתי לומר תודה על המילים שלכן למטה. אני קוראת אותן די באיחור (כמעט שבוע וחצי אחרי), כי לא נכנסתי לפה, אבל הן עדיין אקטואליות. האמת שהתגעגעתי לכאן. "סתם" תקופה קשה בטיפול. היא חזרה מחופשתה הארוכה, אך מתברר שעוד חופשה בקנה, מידע ששבר אותי לחלוטין. אז עברו עלי ימים כמעט מה"גהנום". אבל עכשיו אני יותר בסדר. מה שלא רגיל, הופתעתי, שאפילו לבקש עזרה פה לא הייתי מסוגלת. ואפילו מהסביבה שלי לא הצלחתי. "בחרתי" להתמודד לבד. והיה קשה. אבל זו טיבה של בחירה, גם אם לא מודעת. היום, בין שלל החופשות שלה, היתה לנו עוד פגישה. היא אמרה שהיא מצטערת, שיש סדק עמוק בכלי שאמור להיות מכיל. שהיא לא נמצאת. עוד שבוע היא אמרה שהיא מקוה לחזור "סופית", בלי כל הביטולים בין לבין ובלי כל חוסר הנוכחות. ובינתיים משתלטת עלי האדישות. התרגלתי לחוסר הנוכחות שלה. התרגלתי שצריך להסתדר לבד עד שהיא תחזור. אלו כנראה מנגנוני ההגנה, שעובדים. ואני שמחה איתם. כתבתי המון... מקווה שכולכן בטוב (הולכת לקרוא). מרגישה כאילו כמעט התפרצתי. אך מקווה שהדלת פתוחה :-) שבוע טוב.

"שיחקת" אותה... באמת. היה איזה משהו שהרגיע אותי אתמול בפגישה הזו, למרות שהאמירה הסופית היתה שהיא ממשיכה לא להיות בינתיים. ולא הבנתי למה. עכשיו אני יותר מבינה. אגב, היא לא תחזור כמו תמיד (כי אין "תמיד"), תמיד יהיו עוד ועוד חופשות... טוב שקיימת היכולת להכחיש ולהתעלם. אחרת הייתי בורחת מזמן.