עד מתי?
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
הי ליאת מקווה ששלומך טוב אני מצבי לא מזהיר פנים וזה קשור גם לטיפו אני מרגישה שאני לא מספיק משמעותית עבורה ,שהיא שוכחת אותי ברגע שאני יוצאת מהחדר ..למרות שההיגיון שלי אומר "זו רק עבודה שלה היא לא חייבת לי כלום בטח לא להתעסק בי מעבר לשעה הטיפולית המשולמת" היא אומרת שהיא לא שוכחת ואפילו שאני נשארת במחשבותיה אחרי שאני יוצאת מהחדר ,אחר כך היא אמרה שהיא מרגישה שכל מה שהיא תעשה ותגיד לא יעזור ואני עדיין ארגיש ככה.. אני מרגישה כעס כלפיה מרגישה שאני רוצה לצעוק עליה (זה נובע מהבעיות שלי זה לא שהיא עשתה לי משהו רע)אבל כמובן שלא אעשה זאת ואשמור על פאסון מולה ... ת יש לי סיוטים מהטיפול הקודם בהתחלה נוצר חיבור וכימיה טובה ועם הזמן זה הסתבך ועזבתי את אותו טיפול ,אני פוחדת שזה יקרה גם בטיפול הנוכחי
היי נירית הפחד שלך מובן. ואולי בהחלט גם באחריותך לשמור על הטיפול הזה. כמו גם באחריותה. לכעוס זה בסדר ויש הבדל בין כעס הרסני לבין כעס בונה. ליאת
פשוט שלא קיים במציאות..חיבוק של אמא שלי.. כמה בלתי אפשרי.אני מתפוררת .הבן זוג שלי מחבק אותי ולא רק הוא ,אבל לא רוצה תחליפים רוצה את הדבר האמיתי את החיבוק של אמא ז"ל .אני לא יכולה לחיות ללא..החיבוקים האחרים לא רק שאינם מנחמים הם אף מחדדים את החסר. אין מה שיכול לעזור לי ,אין שום חומר מאלחש לכל הכאב הזה,ולא רק זה זה הכל ביחד אני על סף קריסה החיים נראים מאוד דכאוניים,מעצבנים ולא הוגנים ..
מנהל פורום פסיכותרפיה
