ליאת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
ליאת, קשה לי ואני כבר לא מאמינה שיהייה שינוי. אני מרגישה שמשהו בי דוחף להרס הזה ולכן כבר כלום לא יעזור. הפסקתי בבת אחת עם הכדורים כבר חודש שלם. עליתי עשרים קילו בשלושה חודשים ומתת משקל,מהבחורה הכי רזה בעבודה,משפחה וחברים הפכתי להיות מפלצת!!!אני נראית זוועה, כולן הוציאו את השמלות מהארון ורק אני מרגישה זוועה,רוצה את המראה שלי בחזרה!!!אני כועסת על כולם,כי כשהייתי בתת משקל על סף אנורקסיה כולם נלחמו להוציא אותי משם...יצאתי...ראיתם שאני מתחילה להעלות במשקל...למה לא שמרתם עליי??? ההפרעת חרדה שאני סובלת ממנה כבר עשרים שנה בשיאה, הדיכאון...לא יודעת,אני מיואשת.חברה שלי היא עוסית והיא המליצה לי להתחיל טיפול חדש והפעם סיבי טי...מבולבלת!!!
קשה לך ובכל זאת הפסקת עם הכדורים בבת אחת...למה? לא חבל על כל העבודה שהשקעת? שיתפת בכלל אותה בכל זה? כואב לי שאת חושבת שאת נראית זוועה...זאת הרגשה סובייקטיבית קשה...חבל לי עלייך שהפסקת ואת רוצה לוותר, לא הייתי מפסיקה את הטיפול... אחרי כל מה שהשגת...ובכלל אני לא הייתי מתייעצת עם חברה על הטיפול, יותר מתאים המטפלת לא? זאת החברה שלא התחברה למטופלת בלי לומר למטופלת על זה??? אני לא הייתי מתייעצת איתה...
מיכ- תודה על התגובה. כן זו אותה מטפלת שלא התחברה למטופלת- יפה שאת זוכרת!. ולגבי הכדורים, אני "כועסת גם עלייהם" כי נתתי הזדמנות, תאמיני לי, בכלל די שיתפתי פעולה בחודשים האחרונים, גם התחלתי לשתף אותה יותר, גם התמדתי עם הטיפול התרופתי...אבל מה עושים כשאין שיפור...שוברים הכל, כועסים ובועטים בהכל ברגלים, גם בדברים שיכולים לעזור.. וליאת- שימי לב שאת כתבת בדיוק את מה שניסיתי להעביר, את כותבת שמטפל הכי טוב לא יכול לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו, אז כן אני מבינה ואת יודעת...כשכתבתי על הכעס כלפי הסביבה שלי שלא שמרה עליי בעלייה במשקל לא התכוונתי רק למטפלת שלי אלא לכל מי שנלחם התקופה שהייתי מרעיבה את עצמי עם 400 קלוריות ביום! ואם כבר הזכרת את המטפלת, אז אין לי כלפייה שום טענות ושימי לב שאני בכמה הודעות גם ציינתי את זה שהיא בסדר גמור! עושה מעל ומעבר!! רק אני עם הרעל הזה שבי הורסת לעצמי, ונכון שאי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו ואז נשאלת השאלה- מה עושים עם ההרס העצמי הזה??? למרות שאצלי זה רחוק מ"לא רוצה לעזור לעצמי"... אני כן רוצה, מאוד רוצה, ליאת- את לא מכירה אותי ואם היית כן מכירה היית יודעת שאני עושה הכלללל כדי לצאת מהמקום הקשה הזה... על פניו זה ניראה שאני זרקתי את הטיפול, שאני הלא אחראית..שאני לא רוצה לעזור לעצמי...אבל זה בכלל לא המצב גיגית
אני לא חושבת שרק לא שמרו עלייך אלא שאת גם לא שומרת על עצמך כמו שכתבת, והפסקת את התרופות. אני מבינה את הכעס ואת ההאשמות אבל יש איזו נקודה שגם המטפל הכי מוצלח בעולם לא יוכל לעזור למי שאינו משתף פעולה. מבינה? ליאת
חבל שהפסקת עם הכדורים בבת אחת..זה מחמיר עם הדיכאון ומשבש את האיזון..סי בי טי זה טיפול שבו עובדים על המחשבות הגורמות לתגובות ריגשיות ,תביאי את הכל לטיפול אם את סומכת על המטפלת שלך אז גם תוכלי לסמוך על ההמלצה שלה לגבי הטיפול המתאים לך לגבי המשקל את יכולה לרדת את זה... בדרך בריאה.. אם תלכי לדיאטנית .עליתי 16 קילו מתת משקל והורדתי את זה למשקל תקין,היום אני שוב בתת משקל אבל לא בגלל הדיאטה בגלל הדיכאון.. לא יכולה לענות לגבי ההרס העצמי עליו את מדברת כי אני בעצמי הרסנית לעצמי
מנהל פורום פסיכותרפיה
