אני יותר מאבודה :-( הצילו

כן. ממש כך. הייתה לי פגישה בשישי האחרון עם "המחליפה". היא ייעצה לי לא להגיע ל3 פגישות שקבענו- הפסיכולוגית ואני לפני 3 שבועות. פגישות שנועדו להתקיים השבוע. שלחתי לפסיכולוגית ממיל, כתבתי שנורא קשה לי, אבל שאחרי התייעצות עם "המחליפה" אולי מוטב שלא אגיע. ושאני מקווה שאם ארצה להיפגש בעתיד- אם משהו ישתנה, או שארצה לעדכן, או להיפרד, היא תסכים. ושאני מקווה שלא תשכח אותי ושאוכל גם לדעת האם באמת היא נוסעת לחו"ל ומתי. וצירפתי 2 שירים שמראים כמה צער יש בי וכאב. לפני יומיים קיבלתי ממנה מייל. מייל פרידה. מייל ארוך שבו היא מודיעה לי שהטיפול הסתיים. היא כתבה המון דברים. בעיקר על למה. איך היא חושבת שהיא לא הצליחה לעזור לחדש את הטיפול ושכנראה חופשת הלידה , ההריון והנסיעה גרמו לכל זה להדרדר. היא כתבה שזה עצוב- אך אין ברירה אלא לסיים, והוסיפה שגם כדאי שלא ניפגש אפילו לפגישת פרידה. אני- הייתי בהלם!! לאחר כמה שעות פשוט התחלתי לבכות- בכי שלא נפסק עד היום. לא הייתי בעבודה יומיים. אני לא ישנה. לא אוכלת, בוכה ולא מתפקדת . שלחתי לי באותו הערב סמס שלא טוב לי ככה- בצורה הזאת לסיים. וגם שאני לא מבינה כיצד רק לפני 10 ימים היא אמרה שזאת החלטה שלי בלבד- אם להמשיך איתה בתנאים שלה, ושאקח את הזמן, ועכשיו- לפתע, זה מה שהיא עושה לי?! פרידה במייל. מבלי שבכלל יש לי יכולת להגיב או להכיל את זה. ומבלי שהיא בכלל ביררה איתי איך אני מרגישה, והאם באמת יש לי טיפול חדש וודאי?! היא שלחה הודעת סמס: " שהיא יודעת שזה נורא קשה וכואב אבל זה במטרה לעזור ליושאשמור על עצמי. ושאני יקרה לה". יום למחרת- אתמול בערב, סימסתי לה- את שמה. ( זה היה תמיד מעין "קוד" ביננולמצוקה). היא לא הגיבה. אחרי שעה וחצי סימסתי שוב וביקשתי שתענה לי. היא הגיבה בסמס "שהיא כבר לא יכולה לעזור לי, ושאם יש חשש לשלומי שאפנה ל"מחליפה" או לחדר מיון". כתבתי לה חזרה: שזה מזעזע. ושזאת לא צורה להפרד. ושזה פשוט נורא. ובעצם בשביל מה חיכיתי לה כל ה4 חודשים האלו?? היא כתבה לי חזרה :שזה הפך למזיק, גם לי וגם לה. שזה קשה אבל שזה לטובתי, ושהיא מקווה שבעתיד אבין את זה. ושהיא מצטערת- אבל שמעתה- לא תענה לי יותר". אני מ ר ו ס ק ת. אבודה ואובדנית. הלם. אלם. חוסר אונים. המחליפה? אני לא בטוחה שהיא הכתובת הנכונה עבורי. היא מתוקה, אמפתית תומכת ומקסימה. אבל כאמור- לדעתי אין לה גבולות או שהם גמישים ביותר.- ונכנס בי פחד מהנושא הזה. בנוסף- הייתה איזו "תקרית" שבה סיפרתי על איזה ארוע, שלא מצאתי בגד ללבוש.. בקיצור: היא פתאום שאלה אם אני רוצה שהיא תלווה לי?... הייתי בהלם! שאלתי אם היא צוחקת או רצינית?! היא אמרה שהיא רצינית. אז אמרתי לה שזה מזעזע. שאולי זה "מתוק" , אבל אני מחפשת טיפול! ולא חברה. רק אז היא ענתה, שאולי היא "התבלבלה" מעט, ושפשוט מרב מה שקורה בחודשיים האחרונים, היא כבר מרגישה שאני לא בטיפול אצלה- כי אני לא מתמסרת אליה, אל שזה יותר כמו ייעוץ. ולכן אכשהו אמרה זאת. ליאת, אין לי כתובת. באמת. יש בי פחד. תחושות מוות. רצון למות. הדבר היחיד כרגע שיש לי - זה הרצון של המחליפה לעזור לי ולהיות איתי. אבל אני מפחדת ממנה. אני אוהבת אותה, בטח. כי מי לא יאהב מישהי כה דואגת ומסורה? אך במצבי, כבר איבדתי כושר שיפוט. אני נורא חושדת בכל דבר. וההצעה על הלהשאיל לי בגד לארוע? זה כבר באמת מפחיד אותי. ואני לא מסוגלת להשאר שוות נפש כלפי זה. למרות מה שאמרה לי אח"כ. אני לא יודעת מה עושים במצב כזה ולמי פונים? אולי מישהו כאן יכול להמליץ לי על פסיכולוגית טובה?

ליאת, הפגישות שקבענו-הפסיכולוגית ואני, לא נקבעו מראש כפגישות פרידה! ממש לא. אלא פשוט כפגישות "שגרתיות" שנקבעו במכוון ברצף- כדי שנוכל לחשוב יחד מה יהיה לי הכי טוב. בפגישה הקודמת והאחרונה ביננו- שהייתה לפני כשבועיים, היא אמרה שהיא כן מוכנה ורוצה לטפל בי- תחת התנאים שלה. אני ביקשתי זמן לחשוב. זה הכל. ובאשר לגבולות: לא הבנתי? האם הפורום מגביל כתיבה סביב נושא מסויים? מדוע? ואם כן- אז ממש לא הבנתי זאת. אני רואה כאן כותבות קבועות שממשיכות לכתוב סביב אותו נושא - כל פעם באופן מעט שונה- מן הסתם- כי הן בתוך טיפול ובמסגרת כזאת. אני להבדיל- כבר לא. וזה אכן נורא. וחשבתי שמי שרוצה ובוחר להגיב- בוחר בחירה חופשית. ואף תרם ותורם לי להיעזר בכל המגיבות. ואשמח להיעזר כך גם בעתיד. אם טעיתי- ואת בעצם אומרת לי במפורש להפסיק לכתוב כאן- בסדר. אעלם.

אבודה, נראה לי שיש בך שני קולות. אחד שרוצה שילחמו עליו והשני שרוצה שיוותרו ויניחו לו להגיע למקום הבריא. ברור לי מדוע את רוצה שילחמו עליך. את אוהבת אותה ועברת איתה המון. אך שימי לב מה כתבת- את זו שבטלת את הפגישות מיוזמתך. היא שחררה אותך, ואם את שואלת אותי, אז די בצדק. היה מזיק ומבלבל הרבה יותר אם לא היתה מוכנה לשחרר ומתעקשת או מציעה שתבואי בכל זאת. מה גם, שאני מזכירה לך שלפני חודש בערך כתבת שממש לא בא לך להמשיך איתה. את נכנסת ללופים וחבל. קבלת החלטה, פשוט תמשיכי איתה. קומי והמשיכי בחייך, בטיפול האחר, במה שאת אוהבת. אין זה אומר שאת לא אוהבת אותה, או ששכחת אותה. אני מאמינה שכל חייך תשמרי לה פינה בלב, אבל תפקידה בחייך השתנה כעת והיא מפנה לך מקום למשהו שמתאים לך יותר כרגע. לגבי המחליפה- יש לי תחושה שהיא קצת בתחרות עם הפסיכולוגית ומנסה בכל כוחה להתחבב עליך, לתת לך להתקשר מתי שתרצי, להשאיל לך בגדים... את יכולה להחליט שלא מתאים לך, לדבר איתה ולהתאים עבורך מסגרת שמתאימה לשתיכן או להחליט שאת בוחרת מישהו אחר לגמרי. זו פשוט החלטה שלך. אם אני זוכרת נכון, את בעניין הזה כבר בערך שנה!!! לא פשוט, לא קל, לא נח. קומי, שתפי פנים, הביטי על עצמך במראה ותחליטי שבשנה הקרובה, את עושה טוב לעצמך. מחליפה את הכינוי למשהו אופטימי, מחליטה קו בריא של טיפול וצומחת מתוך המשבר הזה. וכן, אפשר בהחלט לצמוח ממשברים, לגמרי. בהצלחה לך חמודה (דווקא, לא קוראת לך אבודה יותר :-) ) סיגל