התובנות שלי מטיפול הוא שאין פיקוח עליו ועל המטפלים
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
חברים יקרים, אני קורא פוסטים רבים של מטופלות/מטופלים במצוקה מהטיפול ומהמטפלים. לצערי הרב, אני ראיתי מקרוב פסיכולוגית קלינית (ועוד מדריכה ומורה) שהתפרקה ונזקקה לטיפול בעצמה. אין פיקוח על מטפלים בארץ, ואני מדבר על ה"אליטה" של המטפלים אלה הפסיכולוגים הקלינים. בקריאה על מטפלת שניתקה קשר ממטופלת א., או מטפל/ת שהתרסק לתוך טיפול של ב. , פסיכולוגים בלי גבולות , שלא נדבר על פסיכולוגים ופסיכולוגיות שמבצעים/ות עבירות פליליות. ואני שואל : כמה מהמקרים הרבים יוצאים החוצה?? מי מפקח עליהם - הרי הם/הן לא בפיקוח חוץ משלב ההתמחות בהדרכה.. למה אין פירסום נתונים של הצלחות מול כישלונות? למה לא מוזהר המטופל על פי חוק זכויות החולה, שיש סכנה בטיפול פסיכולוגי?! שהוא חשוף באיזורים שהפגיעה בהם הכי קרובה יכולה להיות של הורה שאינו יודע תפקידו ונכשל.. למה הסתדרות הפסיכולוגים או המועצה לא מפרסמת פרוטוקולים של דיונים של הפרת האתיקה (גם ללא שם המטפל)?! בקיצור: מי שומר על המטופל מהמטפלת/מטפל? מי מפקח? לא סתם המקצוע נלמד בתחום מדעי הרוח והחברה למרות שהוא לא צריך להיקרא מדע, כי הוא לא מדע. העיקר להציג את הטיפול ככזה נקי, אישי, בחדר לא מאובק - הרי מי שיודע, יודע שהאבק הוא נקי לעומת תסביכי המטפלים ונפשם. חלילה איני בא לבצע חטא ולומר שכולם כאלה. חס וחלילה. יש רבים וטובים ומקצועיים ככל שידם ונפשם מסגת. אך, יש כאלה, שגם שלמדו, טיפלו בעצמם ובפצעיהם, עדיין גורמים לאחרים לדמם. (לא , לא מדובר בי). זמן דין וחשבון: חברים, מי נותן את הדין שמטפלים מכשילים טיפול בעצמם? קורסים, משליכים עצמם מדעת או פשוט הטכניקה לא מתאימה אולי או שהם לא מתאימים. אשמח לתגובות הולמות, וגם שאנשים ישתפו באם הם מסכימים או לאו. (מקווה שליאת אמיצה מספיק לא לצנזר את הבאר הזו). יום נפלא ובריא העצמאות היא בתוכנו בנו....
שלום ניר, מטפלים, רובם, הולכים כל הזמן להדרכות כך שיש פיקוח. כמו גם, ששנות ההכשרה הארוכות היו אמורות לסנן את מי שאינו מתאים. אבל כן, כמו בכל מקצוע, יש בהחלט כאלו שעלולים לגרום נזק, יש טיפולים לא מוצלחים ועוד ועוד כמו גם שיש טיפולים מוצלחים ומטפלים מאד טובים. חשוב לקחת בחשבון שקריאה בפורומים אינה מייצגת את מה שקורה בטיפול משום שמטבע הדברים הרבה פעמים בפורום כותב מי שנפגע ולא מי שהטיפול שלו מוצלח. חשוב גם להקשיב היטב למה שנכתב ונקרא ולדעת שמדובר בראייה חד צדדית של התהליך ויתכן שאם היית שואל את המטפל על התהליך היית שומע משהו אחר לגמרי. ועדיין, כשאלה כללית שאלתך חשובה ומשום מה היא מתחברת לי לשאלה כללית יותר כמו: ומי שומר על פציינטים מפני רופאים וכשלים רפואייים? ומי שומר על נשים מהטרדות? וכהנה וכהנה. כחברה, יש לנו מנגנונים מסויימים לנסות לטפל בבעיות הללו אולם כן, לצערינו תמיד יהיה מי שייפגע גם במקום שאמור להיות הכי מוגן וזה בהחלט כאב גדול, ענק, על כך שאי אפשר תמיד לשמור על כולם. ליאת.
כתבת דברים חשובים ולא פעם יצא לי לקרוא בפורומים על טיפולים כושלים..רק היום קראתי פה ונתקפתי חרדה שמא זה יקרה גם לי.. שמא גם אני אפגע...ואיך בכלל אפשר לרפא נפש מדממת אחרי שאתה עצמך נתת את נפשך למישהו שיטפל, שימעיט מהכאב, שילטף ואז בוםםם!!! כאב עצום שגדל וגדל וגדל... אבל- אני חושבת שכמו בכל תחום בחיים אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת מה יהיו בוודאות התוצאות ולפעמים חייבים לקחתאת הסיכון כמו שאדם נכנס בוודאות לחדר ניתוח ולא יודע איך יצא משם..אם יצא... ולכן, חשוב בכל תהליך בחיים, כמו גם בטיפול לעצור ולבדוק לאן אנחנו פונים, זה קשה אבל בלתי נמנע. ואינ חושבת שבגלל זה אולי כן כדאי לשתף אדם או שניים קרובים במיוחד בטיפול על מנת שישמרו ויפקחו כי לפעמים המטופל באמת יכול להגיע למצב של עיוורון או תלות נוראית וחזקה וכדאי במצב כזה שיהייה מי שיוציא אותו משם... ועכשיו חשוב לי לומר שיש גם מטפלים מדהימים, מסורים, אחראים, שיודעים להעניק למטופל את המקסימום אבל לא מעבר... כן לטפל, להעניק ולהענות לצורך תחת שמירה על גבולות הטיפול בשביל לשמור על המטפל וגם על המטופל ובכלל ממה שאני קוראת המון טיפולים קורסים בגלל טשטוש גבולות. אני בטיפול מעל שנה אצל פסיכולוגית קלינית ויכולה לומר שהיא אחראית ומסורה ומקצועית וחכמה ואמפתית ויחד עם זאת היא מציבה גבולות ושומרת על עצמה, עליי ועל הטיפול. לא יכולתי לבקש משהו יותר טוב מזה.. רק חבל שבי יש קול הרסני...אבל זה כבר עניין אחר! תודה לך גיגית
מסכימה כל-כך, ליאת, קצת חושבת שכאן אנחנו צופים במעין לוע הר געש שכזה, וכך אנשים מביאים את עצמים לפה. התמונה, בחוץ, אחרת. רחבה ושלמה הרבה (הרבה!) יותר. יש פריחה. יש צמיחה. התפתחות ויופי וחיים. רבים הם, רק פשוט שקטים יותר. שלווים. עושים פחות מהומה. כך-כך רצוי לנסות להקשיב גם להם. חלק יוכלו להעיד, בסתרי ליבם, אולי, שהטיפול הוא המתנה הגדולה ביותר שהם נתנו לעצמם בחיים. והיו שם מי שעזרו להם עד למאד. א.ה.
שני סיפורים בסביבה שלי, הובילו אותי למסקנה הזו. אני חושבת שחייב שיהיה פיקוח על כל מטפל וטיפוליו, לפחות כמה שנים קדימה. וחושבת שמטפלים חייבים להיות בעלי יכולת אינטרוספקציה אמיצה מאוד, גם במקומות שהם מאוד רוצים לעזור... כי הרצון העז יכול לגרום לפעמים לא לשים לב לאיתותים שאולי הדרך שגויה.
הטיפול הוא בחירה חופשית בד"כ, ובימינו המידע לכל תחום ועניין נגיש, אולי רצוי לברר מה זה לפני שנכנסים לזה . נראה לי די סביר וצפוי שלמטפלים יהיו תסביכים, זה אנושי וזה לא אומר שהם לא יכולים לטפל לעזור או לתמוך, מה שכן הם צריכים להיות מודעים ומחוברים לרגשות שלהם עד כמה שניתן, בשביל זה יש הדרכות ודרישה שהמטפלים יהיו גם מטופלים בעצמם. מטפל צריך להיות קצת כמו "אמא טובה דיה" אף אחד לא מושלם. האחריות שיש למטפלים היא גדולה מאוד, המטופלים למרות שהתפקיד הכאילו הורי שיש למטפלים ולתפקיד הכאילו ילדי שיש למטופלים, המטופלים הם אנשים בגירים. זה לא אומר שאין כאלה שהם לא מתאימים/קורסים/טועים וכו'... אבל כמו שכתבה ליאת אי אפשר לשמור כל הזמן על כולם, צריך שכל אחד ישמור על עצמו, בעיקר המטפלים כמו שחתמת העצמאות היא בתוכנו ולכן בשורה התחתונה אני חושבת שכדאי שאנשים ישמרו על עצמם ויקחו אחריות.
מנהל פורום פסיכותרפיה
