מבולבל

עזבתי טיפול ואני מתגעגעת. כשעזבתי הרגשתי שעברתי תהליך והתקדמות אבל מאז משו מאד תקוע, אולי מציתי כבר כמה שנים את הנושאים, והדרך למבט לחיים של המטפלת נהירה לי, ואין חדש.לא זז עוד כלום. אבל הלב שלי שהיה רגיל לשפוך את הלב לדמות קבועה צועק כמיהה לקשר הזה. וקשה לי להכריע. בשכל- לא נראה שיהיה תועלת מעשית כשאחזור. הרגש- רוצה מאד.ואפילו- (מצחיק!) לראות אותה, לשמוע את הקול. מה את מציעה?

הי טלי, מניסיוני האישי – תקשיבי ללב ולרגש. גם אני סיימתי טיפול ארוך ומוצלח ואינטנסיבי (רובו בתדירות של מפגשים פעמיים בשבוע) שהוביל לשינויים רבים, וחשבתי שזהו, כבר אין מה לחדש וצריך לסיים.. ונפרדנו לתקופה של כמעט שנה, שבה התגעגעתי אליה מאוד, למבט, לקול, להכלה ולחכמה. נאבקתי בזה בעקשנות מתוך תחושה של "צריך להסתדר כבר לבד". ובסוף חזרתי...למשהו אחר. הרבה פחות אינטנסיבי. לא ממש טיפול, יותר החזקה ותמיכה. פעם בשבועיים. ובתוך המסגרת הזו בכל זאת המשיכו השינויים. וזה קשר אחר כרגע ממה שהיה בסיבוב הראשון אבל לא פחות חשוב. מקווה שתצליחי למצוא את המקום החדש / ישן הזה גם בקשר שלכן. שיהיה בהצלחה, בלה.