ליאת
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת בזמן האחרון, יום לפני הפגישה אני מתחילה להרגיש פחד, פחד מהפגישה איתה. זה קורה לי כי לאחרונה אני חוזרת אחרי פגישות ונורא נורא קשה לי, לפעמים זה מגיע עד לרמה שאני מגיעה הביתה, מתיישבת, לא עושה כלום, רק חושבת, ממש חוסר תפקוד, היא שואלת אותי בסוף הפגישה, איך אני יוצאת מפה היום, עם איזו הרגשה ואני עונה לה שאת ההרגשה שלי אדע רק שפיזית אצא מפה כי רק אז מתחילה להרגיש דברים. או שאני נזרקת לתחושות קשות של נטישה שלה, או של חוסר אכפתיות ומחשבות שהכל הצגה ושלא איכפת לה וזה ממש זורק אותי למקומות כואבים, יודעת היום שזה מעין שחזור וכמו שהיא לימדה והסבירה לי- שזה העברה, שזה שחזור של הרגשות הקשים מהעבר, ז"א אני חווה שוב את הרגשות של העבר עכשיו פה בהווה איתה, אבל זה שייך לעבר, אז אני חושבת ומנסה להפנים את זה, וגם אם בקשר איתה הכל יהייה טוב, אז אני פתאום יוצאת מהפגישה ומרגישה כמו ילדה קטנה שמה שכ"כ רצתה זה רק חום, ואהבה ועוד אהבה ועוד!!! ובא לי לחבק את הילדה הקטנה הזו, ומצד שני מרגישה רגשות אשם כלפי ההורים שלי כי יודעת שעברו חיים לא פשוטים בכלל, ואני מתמלאת בכאב נפשי ובעצב, שומעת שירים ופשוט נקרעת!!! אז נכון, היא מאפשרת לי לכתוב לה ואם צריך גם לדבר כשממש קשה לי, ונכון שהיא תמיד פה, אף פעם לא מאכזבת, אף פעם לא נוטשת ותמיד תמיד מרגיעה את הכאב הזה, אין ספק שכשקשה לי היא יודעת במילים שלה ובטון דיבור שלה להחזיק אותי שלא אפול ואם כבר נפלתי היא יודעת איך להרים אותי. אבל ליאת- לא נעים לי, כולם אומרים לי שאם היא מאפשרת אז לסמוך עלייה שהיא היתה מציבה גבולות אם זה לא היה מקובל עלייה, ואני יודעת את זה, ואגב היא כן מציבה גבולות כשצריך, היא יודעת לעטוף, לשמור, להכיל אותי, לחבק אותי חיבוק רגשי ויחד עם זאת שומרת על הגבולות, שומרת על עצמה, עליי ועל הטיפול וזה דווקא מרגיע אותי שזה ככה, שהיא נותנת את המקסימום שהיא יכולה אבל לא מעבר וזה חשוב גם לי... ובכל זאת, אנחנו מתכתבות המון, בערך פעם- פעמיים בשבוע וזה בנוסף לפעמיים בשבוע שאנחנו נפגשות, ופעם בשלושה שבועות בערך יש גם שיחת טלפון וזה לפעמים בשעות הערב המאוחרות ולפעמים אלו גם שיחות של שעה שלמה ואני מרגישה שהיא נותנת לי את זה באמת מכל הלב, היא לא נותנת לי להרגיש שאני מפריעה או שהיא "חייבת לעשות זאת".. אני פעם אחר פעם מודה לה ואומרת לה שאני מעריכה אותה, אני כותבת לה המון מכתבים ומשתפת אותה בכל הרגשות שלי ובכל זאת...לא נעים לי וגם מפחדת להימאס עלייה, להרוס את מה שהיא כן מאפשרת עכשיו תודה לך גיגית
היי גיגית, אני מבינה את תחושותייך ואולי כמו רגשות האשמה כלפי ההורים והרמון גם להגן עליהם כך עולים רגשות דומים כלפיה, אפרופו העברה. אבל היא שם, ותסמכי עליה שהיא יודעת לשמור על עצמה ושאת "תפקידך" זה להכיל את עצמך ולא אותה ולנסות לעבור את הכאב הזה שאני מבינה עד כמה בתקופות כאלו הוא מציף עד בלתי נסבל. באמת מבינה... ליאת