ליאת, האם קרה לך אי פעם ?

שעזבת מטופל? בלי לעבור איתו תהליך פרידה? שהחלטת להפסיק את הטיפול בו? ( ולא כי הוא לא שילם, או התנהג בצורה שאינה הולמת- כגון אלימות מכל סוג שהוא או משהו כזה), אלא כי חשבת שהטיפול הפך מזיק לו? מיוזמתך? האם את יכולה להסביר דבר כזה? האם יש טיפול ללא פרידה "נורמלית"? ואיך מטופל כזה אמור להתמודד ולהיות מסוגל להמשיך הלאה בלי סיום? וכמה זמן מקובל להקדיש כשכן יש פרידה? האם זה ביחס לזמן הטיפול? כמה דרוש לטיפול שנמשך שנתיים?

http://www.youtube.com/watch?v=FbP29lWeHso כל לילה אני חושבת עליה ובוכה. היא הבטיחה לי שלא תעזוב אותי. המון פעמים. ושכשהיא תחזור מהחופשה -נמשיך. ושאין לה שום כוונה להעביר אותי לאפאחד אחר. ונכון שאני הערמתי "קשיים" בזה שלא חזרתי ישר לפגישות סדירות, ונשארתי אצל "החום" של המחליפה. אבל זה רק כי עבר עלי כל כך הרבה קושי ורע. וכעסתי. ונפגעתי. לא רק מהחופשה. אלא המון ממה שהיה ביננו לפני. ומה רציתי? שהיא תתאמץ! כי היה מגיע לי שהיא תתאמץ יותר בשבילי. אחרי כל מה שעברתי איתה וכל מה שרק אני יודעת עליה. אחרי כל זה. שפשוט לא תוותר! ועכשיו קשה לי לעבור הלאה. אני עם המחליפה. אבל בעצם בתוכי- אני בלי. כי אני לא מבינה. וכי כל לילה- דמעות. ושאלות. ושיחות איתה בראשי.וגם אם "רציונאלית" אני יודעת ומנסה להקשיב לכל מה שאת (וסיגל) כותבות לי כאן, בלילה- זה מה שקורה לי. וזאת אני כנראה. באמת. http://www.youtube.com/watch?v=fefG2eENbPM נשארתי בבר. כך נשארתי: http://www.youtube.com/watch?v=vZ5WKLRGoDg