צדדים רעים
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
היי ליאת.. אז המטפלת שלי חזרה לגמרי וקצת נתנה לי מוטיבציה,החזירה אותי למסלול הבטוח. ובכל זאת,משהו לא בסדר. אני עצבנית כל הזמן,צועקת על אנשים ברחוב,חסרת סבלנות וסלחנות,אין לי כוחות לזה והמטפלת שלי כל הזמן מזכירה לי שאני בת 24 ושסיימתי תואר מוקדם בחיים ושיש לי ניסיון ואני נורא צעירה אבל גם בוגרת מאוד לגילי. זה נורא מכעיס אותי לשמוע את זה,אמרתי לה שזה נורא בעיניי שהיא אומרת את זה כל הזמן,מכיון שזה בכלל לא גורם לי לחשוב שאם זה כך,אז יש לי לגיטימציה להתפרק או לא להיות תמיד מסוגלת להכיל את המטופלים שלי.. להפך,בעצם אני מרגישה שזה מוריד לי את הבטחון,נותן לי אישור לזה שאולי אני לא באמת כשירה לטפל ופתאום זה מפחיד אותי. שוב-אני מאוד בטוחה בעבודה שלי וגם עובדת בתוך גני ילדים ובאמת העבודה כמטפלת ובכלל בתחום החינוך היא ממש בעורקי.. אז למה?? מה הבעיה שלי..? תוהה אם זה לא היה בלונדון,מה היה קורה ולמה בכלל אני מדברת בזמן האחרון על המגורים בלונדון.. זה לא טרייר לשום דבר.. תודה על המקום והתשובות, עלמה.
היי עלמה, גם כעס ועצבים לפעמים זה חלק מאבל. באמת שנשמע לי שאת מצפה מעצמך ליותר מדיי...משהו אפילו על גבול המושלמות. את לא יכולה כ-ל הזמן רק להכיל אחרים ולהיות בסדר ולסיים תואר ולגור לבד בלונדון ועוד בגילך הצעיר...ו...גם לאבד אמא ולצפות שזה יעבור "חלק". וכן גם אני חושבת שיש לך לגיטימציה להתפרק אבל לא במובן הרע אלא במובן האנושי נראה לי נושא מאד חשוב לשיחה עם המטפלת זה מדוע את כ"כ שיפוטית כלפי הצדדים שאת תופסת כיותר "חלשים" אצלך... ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
