דיכאון מתמשך
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום אנסה לספר בקצרה כבר כמעט 10 שנים (מגיל 9) אני חווה התקפי דיכאון מדי פעם. לפעמים זה פעם בשנה, לפעמים זה פעם בחודש. הצלחתי לשרוד עד עכשיו. עכשיו אני בת 18. החודש האחרון היה החודש הכי נורא בחיי. קשה לי לתפקד כמעט בכול תחום בחיי. אני לא סומכת על אף אחד מסביבתי. חברות שלי חושבות שאני מוזרה וגם כן משפחתי. כשניגשתי לאמא שלי לפני כמה זמן ואמרתי שקשה לי היא צחקה ואמרה שהכול בראש שלי. בטח מתרצת את ההתנהגות שלי כגיל התבגרות. קשה לי לסמוך על אנשים. קשה לי לחיות בכללי. אני לא יכולה לפנות לעזרה מקצועית: א' פסיכולוג/פסיכיאטר מקופת חולים/מרכז רפואי - אני פוחדת שיגלו שיש לי הפרעה נפשית וירשמו את זה בגליון שלי ואז לא אוכל לשרת בצבא ואצטרך להתמודד עם ההשלכות של אי שירות בצבא. ב' פסיכיאטר פרטי גם יקר מדי וגם אין נגישות לפסיכיאטר קרוב ממקום מגוריי. אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להוציא כסף על לדבר לקיר ולסמם את עצמי. כול התקף דיכאון שעובר עלי אני מרגישה שלא אוכל עוד לסבול את הכאב הזה יותר. אני מרגישה קרובה לסוף. הדיכאון הזה הרס לי את גיל ההתבגרות. האם יש פתרון למצב שלי? תודה על התייחסות.
היי לך, נראה לי שקודם כל חשוב שתביני שרישום לעומת העדר טיפול- כמו במקרה שלך אינם עומדים כלל זה מול זה. לצורך העניין...ומה אם תתגייסי ואז יגיע הדכאון? לא עדיף לטפל בזה קודם? במיוחד שאת מתארת שאת סובלת מזה כ"כ הרבה זמן. עצוב לי לשמוע שאימך אינה מבינה את הצורך ואולי כדאי ששוב תנסי לדבר איתה ואם לא איתה אז עם מישהו קרוב שאת סומכת עליו, מאד ממליצה לך להגיע לטיפול בין אם ציבורי ובין אם פרטי כי בריאותך היא מעל לכל. פסיכיאטר אינו "מסמם" ולא מוציאים כסף על "לדבר לקיר". (מאיפה שמעת שככה מטפלים? ) מדובר בטיפול בין אם תרופתי בין אם שיחתי או גם וגם שיכול למנוע ממך הרבה כאב בדרכך בחיים. ליאת