ליאת

ליאת,קשה לי, מה זה החלק הזה שרוצה להרוס הכל, שרוצה שאשאר חולה, מסכנה,זקוקה לטיפול של אחרים, החלק הזה שלא רוצה שאחלים, שלא רוצה שאבריא...מה זה ליאת? זה יצר המוות שפרויד דיבר עליו? עד כדי הוא שולט בי? איך הורגים אותו? את היצר הזה? ליאת, שוב הגענו לשלב בטיפול שהיא אוטוטו מציבה לי אולטימטום ומתנה את הטיפול בכדורים, ליאת, הלכתי אתמול, לקחתי מירשם, דיברתי עם הפסיכאטרית היום, עשיתי שיחה רצינית עם ההורים שלי לגבי נושא חשוב נורא...עשיתי את כל מה שהיא ביקשה וציפתה ממני, והנה עכשיו שאני אמורה לקחת את הכדור, אני לא מסוגלת!!!ליאת- רוצה לקחת אבל משהו מונע ממני? מה זה???? היו לי ימים קשים נורא!!!לא הולכת לעבודה, ודוודק היום היה טוב והנה שוב שחור, ליאת יש מצב שיש לי סוג של מניה דפרסיה???מה זה הקיצוניות הזו במצבי רוח, מרגישה שחור ושנייה אחרי לבן, מה זה? למה ככה? מבלבלת גם את עצמי, אולי אני צריכה שיקחו אותי ויקשרו אותי ויתנו לי את הכדור בכוח, אני בריאה אבל גם חולה, אין לי כוח...מה זה????????

דחף המוות שפרויד דיבר עליו , הוא למעשה כפיית החזרה או יותר נכון כפיית החזרה ההתענגותית . יש מושג שפרויד כינה "אלביתי" , פירושו אולי שהבית הוא לאו דווקא המקום הנעים והמוגן ביותר אלא בה בעת המפלצתי והמכאיב ביותר . אהבתי את המושג התענגות , כי הוא כל כך נכון . ההתענגות היא שנותנת לסבל את כוחו . לי באופן אישי זה התבהר שקלטתי שאני לא בהכרח מזוכיסטית, אלא שהסבל הזה עינג אותי בכך שהוא נתן לי את התחושה המזדיינת והמוכרת הזו של "אני בבית ". לאקאן נתן ל"כפיית החזרה" של פרויד את השם התענגות ובזה הוא צדק. לא צריך להרוג אותו , אלא לפתח אליו מודעות קודם כל ולדעת שיש משהו בסבל שלך שנותן לו את כוחו , על מנת שתוכלי להיות בעלת הבית של עצמך .