עד כמה הפורום משקף את המציאות ?

ליאת שלום, כבר שנה וחצי בטיפול. הטיפול אינטנסיבי, המטפלת מקסימה אבל זה לא פשוט... קוראת בפורום הזה ובאחד נוסף בקביעות כבר זמן רב (לא כתבתי עד עכשיו). מצד אחד הקריאה בפורום חשובה לי וקשה לי לותר עליה ומצד שני אני חושבת שזה עושה לי רע ולעיתים רע מאוד. קריאת המחשבות, התחושות ובעיקר הסיפורים של משתתפי הפורום מעלה הרבה חששות (שכנראה היו שם בצורה זו או אחרת בכל מקרה). התשובות שלך הרבה פעמים מרגיעות אבל לא תמיד מצליחות למחוק לי את התחושות הקשות מהסיפורים המתוארים. אני לא יודעת בדיוק מה אני שואלת או מבקשת פה אבל אולי תוכלי לכתוב קצת עד כמה הפורום משקף את המצב האמיתי ? מקווה שלא... האם רוב הטיפולים מסתיימים טוב ? האם מטפלים מצליחים לעמוד גם במטופלים קשים בלי לעזוב אותם ? האם התלות המתפתחת (בעידוד המטפל/ת) חולפת עם הזמן ? האם מטפלים שמאפשרים תקשורת בין הפגישות לא בהכרח יקרסו מזה בסופו של דבר ? אשמח לכל תגובה בכיוון. תודה מראש.

לעדי מבינה את החשש שלך ובו בזמן את הצורך שלך בכל זאת לקרוא כאן. תחשבי על זה ככה- כמו שכל מי שמגיע לבית חולים , יש לו בעיה בריאותית ואדם בריא לא מגיע לומר שהוא בסדר ולא צריך רופא, או מי שבבית אבות הוא זקן ואין צעיר שנכנס לספר שיש לו עדיין זמן, כך בפורומים , כמעט אף אחד לא משתף שהכל בסדר אצלו... מי שנכנס בדרך כלל יש לו שאלה קונקרטית או צורך לשתף בשל תחושת עומס מסויימת. פורומים לא מייצגים את הסטטיסטיקה של האוכלוסיה כולה, אלא רק פלח מסויים. יכולה לומר לך מנסיון שלי ושל אנשים שאני מכירה מחוץ לפורום, שיש הרבה טיפולים מוצלחים. ונכון, יש כאלה שגם פחות וזה תלוי פרמטרים רבים. גם בטיפול מוצלח מתעוררים קשיים ושאלות והרבה אנשים מציינים שיש קשר טוב עם המטפל והטיפול עוזר. אבל מביאים אל השולחן הנקודה הספציפית של הקושי מאחר שלשם כך, נכנסו לפורום. באופן כללי טיפול זה דבר קשה וכמעט תמיד מתעוררים קשיים גם הכרוכים בטיפול עצמו. הפורום, כפי שהוא בתבניתו- מאפשר לחשוף צד מאוד מוגבל של הנושא. אם תכנסי לפורום בנושא זוגיות- תחשבי שכולם מתגרשים ואין דבר כזה נישואים מאושרים. יחד עם זאת, גם בנישואים מאושרים יש מדי פעם משברים וחיכוכים.

הי עדי, אולי הגעתי מאוחר לעץ... בכל זאת כמה מילים מאצל לבי. לא בטוחה שהייתי רוצה לרשום בכלליות על אנשים, אז אכתוב משהו קטן לגבי עצמי, ככותבת בפורום, שמביאה לכאן את אשר מביאה. לפעמים יש יותר כיוון של 'היצמדות' לפורום, אך לפעמים איני כותבת וזה יכול להיות מחד כי הכאב גדול ואיני מסוגלת לפתוח את המחשב, אבל גם משום שלפעמים אני שוכחת בכלל מקיומו של הפורום, או, לא שמה לב במיוחד אם, נגיד, ליאת כאן או לא כאן. לפעמים אני פותחת את הפורום ושואלת מה לי ולזה. כך, אולי גם לגבי הטיפול – קולות מצד אחד. כמו-כן, חושבת שאני מביאה את עצמי במצבים (מצבי תודעה, אולי) מאד מסוימים. בחוץ, וגם מחוץ לחדר הטיפולי, אני משערת ש(גם) רך יותר, שהעוצמות, לפעמים יכולות להיות שונות. שהריכוז אחר. ו... גם כשמסובך, ישנם גלים. בפורום נדמה לי לפעמים שיש איזה תמצות והסטה לכיוון אחד שאינו השלם, אולי אפילו צד חלש ואף לא רב נפח, אך מנסה להיות כזה באופן פחות שווה והוגן. הקורא יכול להזדהות, אבל אולי יש לו בחירה. אם כך, אפשר לבחור גם לא להזדהות, או לא רק או מידי... חושבת שבעצם איכשהו כתבתי על כך פעם, אולי במילים קצת אחרות. א.ה.