ייאוש

הי ליאת,מקווה שאת בטוב. החששות שלי התגלו כנכונות,אמא שלי אמנם חלתה,אבל בחרה לסיים את הכל.. קשה לדבר עליה במונחים של עבר,במיוחד עכשיו כשהצלחתי להוציא מהמשפחה מידע. לא משנה לי מה הסיבה בגללה היא מתה,אבל עכשיו אני מרגישה שצריכה להתמודד עם הכל מחדש,אפילו שהכל עוד חדש במילא.. אני לא מתפלאת שהיא עשתה לעצמה את זה,כמו שכבר אמרתי,אבא שלי לא בן אדם עדין במיוחד ופגע בי הרבה שנים,היא ידעה תמיד ולא עשתה כלום בכדי לעצור את זה ואני כבר לא יכולתי ועזבתי את הארץ.. אבל היא לא יכלה לברוח כמוני.. הייתה צריכה להישאר איתו בידיעה שהוא פגע בי. אז מצאה את הדרך שלה לברוח. כואב לי לחשוב שלא נשארה לה ברירה.. כואב לי לחשוב שאפילו שידעה שנפגעתי וברחתי ואני לבד לגמרי,בחרה לא לדבר איתי לפני.. לא שתספר מה היא מתכננת,רק לומר משהו שאזכור לפחות איך היא נשמעת.. כל זה לא באמת משנה כבר,רק ההרגשה נשארה. והיא רעה ומרושעת,הרגשה שהייתה אסון עצוב וברגע אחד של גילוי,הפכה לטרגדיה איומה,ואני שונאת את עצמי על זה.. דיברתי עם המטפלת שלי והיא שאלה אותי מה דעתי ליסוע לבקר,להיות בקבר ולראות את האח התאום שלי.. אבל אני מרגישה שאם היא מציעה לי,היא לא מבינה אותי-אולי. הייתי חייבת לפרוק קצת.. תודה על המקום, עלמה.