היי

עוברת עליי תקופה קשה ....יותר ממה שכבר....גם מבחינת עבודה אין משהו יציב וקבוע כרגע...היה ונגמר... ויש לחפש עבודה ולהגיע לראיונות....(לא פשוט לא פשוט...)גם המקום של הטיפול התערער לי כי איך אממן אותו עכשיו? אני יכולה עד הסוף החודש (עוד 2-3 פגישות) ואז אצטרך לעזוב...אלא אם תהיה לי עבודה עד סוף החודש אז אוכל להמשיך בטיפול.... לגבי עבודה,אני לא מסוגלת להתחיל משהו חדש ,מקום חדש,ושום דבר לא ילך לי...הגעתי לקריסה ואני חייבת שינוי...חשבתי שאני בנאדם חזק ,פעם באמת הייתי...עכשיו אני לא חזקה אפילו כדי לקום בבוקר...אני מתביישת לספר לבן זוג ולמשפחה שלי שהתפטרתי מהעבודה .אף אחד לא יודע עליי כלום.אני מתביישת בעצמי. מה שחשוב זה שאני אוכל לספר לבן זוג כי הוא לא ישפוט אותי בחומרה ותהיה לי הפריוולגיה לקבל תמיכתו (ואני ממש זקוקה לתמיכה שלו וחבל שאני לא מרשה לעצמי לקבל אותה,מרגישה איפה שהוא שלא מגיע לי... מגיע לי???) אני שופטת את עצמי ורעה כלפי עצמי ואני משליכה את זה על אחרים...(מה יחשבו,מה יגידו וכו') עוד חודשיים אהיה בת 30 ולצערי אני מרגישה כמו אחת בת 100 שכבר עייפה ממירוץ החיים ומחכה לסוף....