חייבת להיות דרך נוספת....

היי, קוראת סמויה כאן, והפעם החלטתי לכתוב כי אני צריכה עזרה... אולי פה אמצא אותה (?) אז מאיפה להתחיל.... הפרעת אכילה פעילה מאוד, הזוי לראות על המשקל מספר מאוד נמוך ולהרגיש כל כך לא ככה. הזוי ועצוב אם לומר את האמת. אני רוצה לרדת עוד במשקל, מבחינתי אין דבר העומד בפני הרצון.. אני ארד. כמה עוד? אני באמת לא יודעת. מתסכלת אותי ההגדה של "אנורקטית"-אני בכלל בכלל לא נראה ככה וגם לא חושבת שאני קרובה ללהיות ככה.. אבל שוב, המספר על המשקל אומר אחרת לגמרי. אני רוצה לטפל בעצמי ואני רוצה להיות במקום אחר, מאושר יותר, ובלי חרדות ואובססיות. - מצטערת אם אני מצליחה לבלבל...אני מבולבלת בעצמי. ממש כמו בסרטים - 2 קולות שמדברים אלי... המלאך והשטן. אז לפעמים מדברת מתוך "קול המלאך", ולפעמים מתוך "קול השטן". אז אני רוצה להיות יותר חולה ולרדת במשקל,ולהיות רזה ורזה מאוד. ואני רוצה להיות בריאה ומאושרת, בלי השגעון הזה ובלי הטירוף הזה. חוץ מזה... עדיין תקועה במספר שנים בילדות שלי שהיו השנים של....ניצול מיני? התעללות מינית? אלימות? - אני לא יודעת מה זה היה, באמת. אבל זה היה מתמשך, וזה כואב לי - עכשיו! אז זה מתבטא בפלאשבקים בלתי פוסקים, הם אמיתים כל כך! בכאב בלתי נסבל שמוביל לחשוב על הקלות מידיות..... לחתוך, לשתות, לרעוב..,. רק שלא יכאב. הרבה שנים ששתקתי, הרבה שנים שלא נתתי לזה להיות במרכז. עכשיו אני מתחילה לטפל בזה, עכשיו, אחרי 6,7,8,9 שנים..... וזה בלתי נסבל. כשכל כך כואב... רק רוצים שהכאב הזה יפסק. רוצים אפילו למות. אני נמצאת בטיפול נפשי פעמיים בשבוע וטיפול דיאטני פעם בשבוע... אני מרגישה שאני בתחתית של התחתית. עוד שנייה ועוזבת ידיים, עוד שנייה ומוותרת. יש מולי 2 דרכים... אשפוז וטיפול תרופתי. אני לא מעוניינת ב2 הדרכים האלו. ממש ממש לא מעוניינת. מסגרת של אשפוז היא מסגרת נוקשה וקשה ומנותקת, והיא כל כך לא מתאימה לי. צריכה רכות, עדינות... צריכה חיבוק ולא סטירה. בנוגע לטיפול תרופתי, אני לא רוצה להכניס לגוף שלי חומרים כימיים משנים מחשבה והרגשה שיתנו לי הרגשה טובה יותר, אלא אני רוצה להרגיש טוב כי טוב לי.המטפלות מאוד מתעקשות על טיפול תרופתי, ופה ושם יש גם דיבור על אשפוז - ואני, בכל כוחותי שאין לי, מתעקשת לכיון השני, אני כל כך לא רוצה. מקווה שמישהו יבין פה את התנגדותי.... לא אכניס את הסמים האלה לגוף שלי. אז אחרי שסיפרתי את הרקע (בקצרה מאוד אני חייבת לציין), רציתי לשאול ולהתייעץ.... חייבת להיות דרך נוספת להתמודד עם הכל, למרות שאני לא מצליחה, חוץ מתרופות וחומר כימי, חייבת להיות דרך נוספת! אני לא מוצאת אותה, וגם למטפלות שלי כבר אין מה להציע... ולכן רושמת.... אשמח מאוד מאוד לשמוע אם יש אזשהי דרך להציע לי. אני מיואשת מאוד.

שלום, גם אני עברתי התעללות,בילדות עי בן משפחה,הכאב בלתי נסבל כל כך בלתי נסבל שלפעמים נדמה שאין טעם להתחיל לטפל בו,שיכאב פחות,גם הפסיכולוגים הטובים ביותר שלא עברו את הדבר הלא אנושי הזה,לא מסוגלים להבין והאמת,שאת צודקת,אין להם מה להציע ומה שמתסכל זה שהם בעצם יודעים שאין הם מסוגלים לעזור עד הבראה אם ישנה כזו. אני הייתי באשפוז,החוויה הייתה קשה,לא סטירות אבל גם לא יותר מידי רוך,לפתע הרגשתי שאני יותר משוגעת ממה שחשבתי. הפרעות האכילה עליהן את מדברת,יכולות להיות קשורות לניצול המיני אותו את חווית וחווה בשחזורים ובפלאשבקים,כמה שזה קשה.. החתכים,כמו שציינת,בהחלט מרגישים כמו פיתרון,בדרך כלל אנחנו עושים את זה כי אין באפשרותנו להתמודד עם הכאב הנפשי ומעבירים אותו לכאב פיסי.. אני פגעתי בעצמי בהרבה דרכים,בעיקר חתכים בבטן.. מקום מרגיע שלא רואים ולא יודעים.. תשמעי,אני לא יודעת אם את מכירה ואם המטפלת שלך הציעה לך,אבל ישנם מרכזים בהם מטפלים בנפגעות תקיפה מינית,בדרך כלל זהו מקום שמקבל אחרי הצהריים ואינו כרוך בתשלום,נמצאות שם נשים שיודעות ומכירות את התופעות של ההתעללות המינית ויודעות איך לטפל בזה ברוך וברוגע ובדיסקרטיות שמתאימה למטופל.. יש את מרכז לטם ואת בית אמיתי.. ועוד מקומות שאם תרצי,כתבי ואנסה לעזור לך בזה. עוד דבר,ישנו אתר אינטרנט שנקרא מקום macom.co.il יש שם כל מיני טיפים להתמודדות עם מצוקה נפשית,הרגעה עצמית,כדאי לך להסתכל..כתב את האתר מישהו שעבר התעללות בעצמו.. שיהיה לך בהצלחה מתוקה.. וליאת,אשמח אם תעני לה בכל מקרה,כיוון שאני לא איש מקצוע ובעצמי הייתי שמחה לשמועה,מה עושים בכל זאת כשכל כך קשה וכואב וחוץ מללכת לפסיכולוגית אליה קל יותר להיקשר,מן האמא שלא גוננה מעולם למרות שידעה,רק שזו דואגת ואכפתית. אבל באמת,כבר אין לה איך לעזור.. תודה, סאיה

מאוד מבינה אותך בהתנגדות לטיפול תרופתי. גם אני הייתי שם. אבל אני חייבת להגיד שאחרי שוויתרתי והסכמתי התחלתי להרגיש כל כך הרבה יותר טוב. הכדורים כל כך מקלים. אני לא מרגישה כאילו לקחתי סמים ושזה משהו מלאכותי ואני לא מרגישה לא כמו עצמי. אני מרגישה בול אותו דבר רק בלי החרדות ויותר מרוכזת ויותר בשליטה. אין לי שום תופעות לוואי, ואחרי שלושה חודשים עם התרופה כאילו שכחתי שאני לוקחת אותה ונראה לי שככה תמיד הרגשתי. קשה לך לוותר על השליטה, בגלל זה מן הסתם יש לך הפרעת אכילה. אבל אולי דווקא כדאי לך לעשות ניסיון. כי להפסיק לקחת תרופות תמיד אפשר.

בקשר לטיפול תרופתי, מכיווני, כפי שכבר הזכרתי כאן, אין אצלי איזה מהפך בהרגשה. אבל אחרים מעידים עליי שיש שיפור מה. אזכיר גם שהניסיונות הראשונים שלי בטיפול תרופתי צלחו פחות. המטפל אומר שלא התרופות לבדן עשו זאת, אלא, שהן אפשרו לתכנים שהם תוצאה של הטיפול לראות יותר אור בחוץ ולגלות פניהם. א.ה.