כבר עוד מעט שנה

היי... פעם כתבתי פה בתור "חדשה פה"...מנסה להבין את עצמי עברו כבר 10 חודשים מסיום הטיפול ואני עדיין חושבת שהיא מאוד חסרה לי. בא לי סתם לראות אותה ברחוב לומר לה שלום, סתם להתקשר לשאול מה נשמע.. אבל אני מרגישה שלא כדאי לי ליזום כלום, ככל שאני אתקרב לזה יותר, ככה הדחף שלי ליצור קשר שוב ושוב יגדל ואני אהפוך לתלויה בה. מה עושים? יש ימים שבהם הרגש לא נרגע, אני אפילו לא יודעת להסביר למה. אולי כי היא הצליחה להפוך את חיי בחזרה למה שהם היו, ברור לי שפיתחתי אליה רגשות אבל מעולם לא דיברתי עליהם בגלוי כי זה היה נראה לי שולי לטיפול, ידעתי שזה קורה בכל טיפול וזה גם עובר...ופתאום אני רואה שיש מצב שזה לא עובר באמת אשמח לעצה טובה איך להמשיך הלאה

חבל שלא דיברת עלייהם, על הרגשות שפיתחת אלייה, וזה ממש לא שולי לטיפול..ואולי בגלל זה יש תחושה שהרגש לא נרגע? אני חושבת שאם היא הפכה להיות משמעותית עבורך, תמיד ישאר געגוע או תחושה שהיא חסרה, השאלה עד כמה, השאלה אם את באמת יכולה בלעדייה, בלי טיפול? או שאת מרגישה שאת זקוקה לה עדיין? בא לי להגיד לך- "תחזרי לבדוק את זה איתה" אבל נחכה לתשובה של ליאת ובכלל חושבת שרק את יכולה להרגיש ולענות לעצמך גיגית

לגיגית, בגלל זה אני כותבת פה, אבל בתכלס מה ייצא לי מזה? הרי היא בעצמה פסיכולוגית, מה ייצא לי בלבדוק את זה איתה, זה לא שיקרה איזה קסם והיא תספר לי מה היא הרגישה... המקסימום שקיבלתי זה היה "היית מאוד משמעותית בשבילי" או שהיא מעריכה אותי מאוד וזהו..וגם אם היא תגיד יותר מזה לא בטוח שזה יעזור. לליאת, יש דרך להשתיק את הגעגוע הזה למרות שהוא לגיטימי? אני יודעת שהמשכתי, אני במקום מסויים רק רוצה שיקרה "קסם" מסוג אחר.. שיעזור לי להתנתק יותר... התקדמתי הרבה מאז אבל יש ימים שבמקום שיהיה לי בלב מקום פנוי מלא בחוויות ממנה זה מרגיש יותר כמו חור ריק שבת שלום