בהפסקה זמנית בטיפול

הי ליאת, כתבתי פה שעזבתי את העבודה הקודמת ועקב העזיבה אצטרך לעזוב זמנית או קבוע את הטיפול ..כי אין הכנסה לממן אותו..בן זוגי מממן לבד את הבית,הוצאות מחיה והמותרות ואני לא רוצה ולא יכולה להוסיף עליו את הטיפול שלי(300 ש' לפגישה)למרות שהוא רוצה לעזור אבל אין אפשרות מסיבות משפחתיות אישיות שמביאות על בן זוגי עוד הוצאות כספיות ( אבא שלו מאוד חולה ויש לאבא שלו המון בעיות בריאותיות וריגשיות) מחוסר ברירה נאלצתי להפסיק זמנית את הפגישות,אני לא בטוחה מה אני מרגישה לגבי זה שאנחנו לא נפגשות ..אם בכלל..היא לא במיוחד חסרה לי יותר חסר לי המקום הבטוח לפרוק את הכאבים והתסכולים ולהיעזר שם ולקבל תמיכה,אמנם אני יכולה לקבל תמיכה מחברות אבל אני במעין מועקות ריגישות ואני מוצאת את עצמי מסננת אנשים וחברים..אפילו העבודה החדשה לא עוזרת להפיג את התחושות הקשות ..והיתה לי תקווה שתחילת עבודה מאוד תעזור לי כי כשהייתי מובטלת הרגשתי חסרת ערך שיושבת בין 4 קירות ונכנסת לחרדות ומחשבות אובדניות וחשבתי עבודה ועיסוק לא משנה במה יוציאו אותי אבל זה רק החמיר עם המצב ..ואני לא מוצאת את עצמי...אני בדיכאון ,חוסר אנרגיות,חוסר מצב רוח(היה בעבר נסיון עם טיפול תרופתי אבל אני לא מעוניינת לחזור לטיפול תרופתי בגלל תופעות לוואי שקרו לי:עליתי במשקל,כאבי ראש,חוסר חשק מיני ,ועוד המון תופעות לוואי לא נעימות ) והקשיים שמתלווים אצלי לדיכאון זה גם חוסר ביטחון,וחוסר מוטיבציה והחיים נהרסים לי בגלל זה..אני מנסה לחזור להיות נירית של פעם ולנירית של פעם היה ביטחון עצמי ,כריזמה וכוח ואני לא מצליחה להיות כמו פעם כאילו נשברתי לרסיסים וכל הרסיסים התפזרו להם עד שאי אפשר למצוא אותם ולהדביקם בחזרה..בעבודה אני מרגישה שהמנהלת שלי מתייחסת אליי כלא קיימת או לא משמעותית או לא שווה,ואני לא רגילה ליחס כזה..נהייתי כל כך חסרת ביטחון שזה נזק,אני מרגישה בעבודה שאני רוצה להיעלם ,שלא ייראו אותי שתיבלע אותי האדמה, ואני ממש מנסה להיות שקטה שם ..ודווקא הקולגות מרגישה שמחבבים אותי..אבל אני מפחדת מהמנהלת שלי..בנוסף לכך אחת הבנות שתמיד ככה עוזרת לי מרצונה החופשי והיא אוהבת לעזור לי פתאום היא דיברה עליי כשאני נוכחת ושמעת בגוף שלישי עם המנהלת שלי כאילו אני פה לידכן מה את מדברת בגוף שלישי?אמנם היא לא אמרה משהו רע אבל נורא נעלבתי ...אני מתסוכלת מכך שאני מרגישה אי נוחות עם זה שאני חדשה לעומת אחרים שהם מקצועיים ויש להם ידע רב.. ולגבי הטיפול אני לא יודעת אם רוצה לחזור אליה גם שם התערערה לי תחושת הביטחון מרגישה שהעובדה שהפסקתי בגלל בעיות כספיות גרמו לה לאנטי כלפיי..היא לא הציעה לי להישאר איתה בקשר בזמן שאני בהפסקה זמנית ..למה היא לא הציעה לי? ועד שאזרתי אומץ וביקשתי היא הסבירה לי שאוכל לשלוח מיילים ואם יהיה לה זמן היא תגיב..שלחתי שני מיילים והיא לא הגיבה עליהם אז הפסקתי לשלוח ואני לא בקשר איתה יותר..ואני לא בטוחה שרוצה לחזור ..אני מבולבלת גם לגבי הטיפול..מרגישה כמו ילדה קטנה ואבודה כזאת שאף אחד לא רואה אותה ..וכל יום מחדש זה לקום ללכת לעבודה ,להמשיך את חיי וזה ללכת עם דיכאון מאוד חמור וחרדות ואני עומדת בזה (לא מובן מאליו ..)וכל יום זה להמשיך את מסע ההתקדמות שלי וזה דורש עבודה מאוד קשה ולגייס כוחות שאין לי אותם.. אני שוב בייאוש טוטאלי התחום היחיד שאני מצליחה בו זה זוגיות פעם היו לי איתו מריבות כי הייתי משוגעת לגמרי והיום אני מעריכה את הבן זוג שלי ומבינה עד כמה אהבתו כלפיי לא תלויה בדבר ,הוא אוהב ללא תנאים ואני מנסה להתעודד מכך אבל גם זה לא מעודד אותי ואני נשברתי לרסיסים,אתמול היתה לי התמוטטות ורציתי לנסוע למיון אבל בסוף לא..(אני פוחדת מפניה למיון ) מרגישה אבודה ואני לא יודעת איך לייצב את עצמי ולהחזיר אותי למסלול...תודה שקראת ליאת אשמח למילים ממך, נירית