ליאת

היי ליאת ! מה שלומך? מקווה שאת בטוב . מזמן לא כתבתי פה ,אבל יש לי וידוי קצת מוזר . משום מה אני שמה לב שלפעמים ברגעים קשים , אני כל כך רוצה לכתוב אך לא מצליחה לתמלל מרוב שאני מוצפת, אבל עצם זה שאת עדיין פה , זה מרגיש בטוח גם מבלי לכתוב לך . עברו עלי שבועיים מטורפים , אני עובדת כבר שנה במקצוע שהוא טיפולי ולפני שבועיים הטרידו אותי מינית בעבודה , סתם טפיחה בישבן אחרי סדרה של הצקות והערות מיניות ממישהו שאני כביכול מטפלת בו , אבל מאחר וזה מקום עבודה הייתי חייבת לדווח למרות שלא רציתי , ועצם ההתמודדות עם המצב , עירערה אותי לגמרי . זה התחיל בדיווח ,וכאשר נודע לי שהולכים להוציא על זה אירוע חריג ולטפל בזה ,הזיכרון התחיל להיטשטש לי כבר לא הייתי בטוחה שזה קרה והתחלתי להרגיש אשמה , ופחד מלהביט לו בעיניים , הרגשתי שאני שוברת פה קשר שתיקה . זה יצא לי בהדרכה ויצאתי משם בדיוק בקטע הזה ודיממתי מהאף . לא יכולתי להתמודד עם זה , כבר לא הייתי בטוחה מה היה או לא היה , הקאתי רק מהמחשבה על זה שהולכים להתייחס לזה ברצינות . ואז התערערתי לגמרי . לראשונה אחרי אולי 14 שנה חתכתי את עצמי , כי החלטתי שאם אני פוגעת אז אני יודעת . כל מה שרציתי זה רק חתך , לא חתכתי עמוק או באופן שהצריך טיפול , רציתי רק לראות את הפצע שלי ,ואז פשוט נתתי לעצמי נשיקה בפצע . אני בחרתי לפגוע בגוף שלי , זה היה פצע שלי ! מוגדר , ברור , ומוחשי . הפצע היה אמיתי , ואז כל פעם שכאב לי הסתכלתי עליו ופשוט פתאום יכולתי לבכות , יכולתי גם ללטף אותו , לחבוש ולנשק אותו . אחרי שבועיים הוא נרפא וכבר אין לו זכר:) יותר מזה עדיף שלא ארחיב כרגע , אבל אעדכן בהמשך . תודה שאת פה!