זהו
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
זהו זה..אני שבורה,מרגישה כאב,בלבול,נזקקות ומפחדת שאולי זה לא בר שינוי,המצב הזה, מפחדת שאולי לא ניתן לטפל בי,ליאת,את מאמינה שיש מקרים שלא ניתן לטפל?האם כל אדם יכול להגיע להכלה של עצמו מתישהו,להשלמה,קבלה את עצמו,האם אפשר להשתיק את הרעש הפנימי הזה,מרגישה שזורם בי רעל במקום דם,אני לא מכירה ולא מןדעת לעצמי,חיה את החיים על אוטומט,וגם מה זה הקטע הזה של התנודות במצבי הרוח??? והכדורים לא משפרים את המצב,אז למה להמשיך איתם? המטפלת נותנת את המקסימום שהיא יכולה במסגרת הזו של הטיפול פעמיים בשבוע,סמסים,וטלפונים כשאני ממש זקוקה...אני כבר מיואשת,תקועה בכל תחום בחיים שלי,לא מרוצה,עולים תכנים קשיםםםם מאודדדדד,מרגישה חולה,חריגה,שונה ומפחדת מעונש,האשמה הזו...אוכלת אותי כמו סרטן מתפשט..היא אמרה שהיא חושבת שהיתה פגיעה מינית...מי זה כבר יכול היה להיות,אני באמת לא זוכרת! התחלתי שוב עם הדיאטות כסח ( זוכרת שהיא הצילה אותי מהתחלה של אנורקסיה???) והפסקתי השבוע את הכדורים...וההפרעת חרדה קיימית כבר יותר מעשרים שנה והיא איבר בגופי,חלק בנשמתי,חלק נכבד,רוצה לשחרר ( אולי רוצה???)
היי גיגית, אני חושבת שאין אלטרנטיבה שלא לטפל, נכון? כי אז הכאב אולי יהיה יותר חזק? מבינה שיש רגעים מאד קשים, לפעמים חשוב לנסות סוגים שונים של טיפול תרופתי לפעמים חשוב להתמיד בטיפול גם כשנדמה כשאין התקדמות, אני כן מאמינה שאפשר לטפל... ליאת