קשה לי

ליאת ממש רע לי, אני מרגישה ריקנות. שום דבר לא מניע אותי מלהתקדם. כבר לא צוחקת , כבר לא יוצאת עם חברות בסופשים, כולם מתקדמים, ורק אני תקועה מאחור... אני עוד כמה חודשים בת 25 והרבה אנשים בגיל שלי כבר מתארסים או שיש להם זוגיות, ואני מרגישה שלא מוכנה בכלל להכניס מישהו לחיים שלי ומפחדת מזה מאוד. אני מתבודדת מאנשים , שום דבר לא ממלא אותי חוץ מהטיפול אבל בגלל שזה חמישים דק רק בשבוע זה גורם לי גם לסבל! אני כותבת רק בשביל לפרוק אז תודה על המקום...אני מקווה שאצא מהדיכאון הזה למרות שאני לוקחת כדורים אבל משום מה הסבל העמוק הזה חזר... הלוואי ויהיה טוב יום אחד... ליאת למה יותר קל להשאב לסבל ולהרס? זה הגיוני שקשה לשמוח? את חושבת שיש אנשים שממש טוב להם בחיים? תודה ליאת!