לא משנה
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
סוף סוף הורידו לי את הגבס הזה.. מאז שהורידו יש בי פחד לחצות את הכביש,מטופש.. ליאת,הפסקתי לעבוד במועדון ומרגישה ריקנות והרבה מצפון על מי שכן נשארה שם. נכון,זה מקום מגעיל,משפיל,הורס בני אדם גם לקוחות וגם נלקחות. ובכל זאת,למה זה ממלא אצלי כל כך הרבה מקום,מקום טוב.. שלא קיים כרגע ומרגישה כמו נרקומנית למקום הזה,נלחמת עם עצמי לא ללכת לשם ויודעת שיקבלו אותי בכל רגע נתון. והם מנסים לשכנע וזה לא עוזר.. מרגישה כמו שתיים ממני.. אחת שרוצה לחיות נורמלי ואחת שרוצה להמשיך להיות נלקחת. (תרגמתי לעברית לא יודעת איך אומרים את זה בעברית) אבל נלקחת זו מילה מדוייקת בהרגשה. אני כמו בדיאטה,רעבה ומשלימה עם זה בידיעה שהגוף מוריד מעצמו מעמסה.. כך אני לא במועדון,יודעת שזה ישפיע לטובה ובכל זאת נותרת משתוקקת להגיע. דיברתי עם המטפלת שלי על זה,אמרתי לה שקשה לי לא ללכת. מרגישה שלמרות שאני סומכת עליה ומקשיבה לה,כל מה שתגיד עכשיו יהיה לא מספיק חזק בכדי שההרגשה הזו,הצורך הזה ההתמכרות הזו למקום-ישפיע עלי באמת. אולי לא יהיה לך מה לומר על זה.. אולי כבר נמאס לך מהאמביולנטיות שבי.. גם לי. תודה על המקום. עלמה
היי עלמה, שמחה שהפסקת ללכת למועדון. זלפעמים נמשכים למקומות הרעים אבל המאבק הפנימי הוא לנצח את המקום הזה, ואולי בעזרת המטפלת. אולי עוד מעט תגיע גם הקלה מכך שאת לא שם, ליאת
מנהל פורום פסיכותרפיה
