עידון (סובלימציה)

מתבישת לכתוב, אבל בוער בי רגש קנאה ונקמה למטפלת לשעבר. מעל 3 שנים הייתי אצלה בטיפול ודי סבלתי. היא מידי מוצלחת וסופרמן. יש לה בת בגילי שגם כבר פסיכולוגית קלינית. היא מרושתת במעמד הגבוה, ולפי הידוע לי יש לה הכל. באופי היא קרירה וסנובית, ובא לי נורא לקצץ לה את האף ואת כולה. שתהיה יותר בן אדם אנושי, לא רק מרום הכורסה.בא לי שתרד לעם. שיקרה לה משהו "טוב". יודעת שזה נשמע (נקרא) נורא, לכן אני מרגיעה שאני מודעת שזה פנטזיה ותו לא. איך מתמודדים עם הפנטזיה?