עזרה לאמא בבקשה

אהלן הסיפור הוא די מורכב וארוך אך אני אנסה לקצר ולתמצת אותו ככל שאפשר על מנת שתענו לי. כבר 8 חודשים אמא שלי(49) מתלוננת על כאבים ברום הבטן, כאבי גב, שלשולים, עצירויות, כאבים לאזור החזה ומתארת כאבים אלו - "ככאבי תופת, כאבים שאוכלים אותה מבפנים וכאבים שמכרסמים אותה ולאט לאט הורגים אותה". ב8 שמונה חודשים האלו היא נבדקה על ידי 2 מומחי גסטרו מהטובים והמומחים בארץ, עשתה כל בדיקה אפשרית (אולטרסאונד, CT, MRI, EUS, גסטרוסקופיה, קולוסקופיה, שוב CT ואולטרסאונד בחודש האחרון,ואלפי בדיקות דם). כל הבדיקות היו תקינות ולא הראו שום ממצה לא תקין. אבחנתם של 2 הרופאים היה שמדובר בחרדה, שעליה להירגע, ולקבל טיפול נפשי. ושללו כל מחלה גופנית כזאת או אחרת. כל זה לא עניין אותה. בתחילת הכאבים היא התחילה לקרוא באינטרנט ולחפש מחלות לפי התסמינים. כעבור חודש או חודשיים היא החליטה שיש לה גידול סרטני בלבלב. שלא משנה מה הבדיקות או הרופאים אומרים היא יודעת שיש לה גידול, שהיא קראה באינטרנט שיש גידול חבוי והוא כרגע מסתתר והוא אוכל אותה מבפנים. מרוב שהיא הייתה בטוחה שיש לה גידול סרטני בלילה לפני הבדיקת EUS (צילום של הלבלב), היא ניסתה להתאבד ע"י בליעת כדורים מכיוון שלא יכלה לבשר לנו את הבשורה שיש לה סרטן ולא רצתה לראות את המשפחה קורסת בגלל בסרטן. היא אושפזה בבית חולים פסיכאטרי לאחר המקרה, וכעבור 4-5 ימים שוחררה. לקחנו אותה לפסיכיאטר פרטי שנתן לה טיפול בסימבלטה(60 מ"ג) וסרקוואיל בלילה (25 מ"ג). זה היה לפני חודשיים וחצי בערך. הטיפול עזר קצת עם זה שהיא מתפקדת קצת בבית עם המטלות. כיום היא לא מפסיקה לרדוף ולבקש את כל הבדיקות מחדש. דורשת שינתחו אותה גם. כל ניסיון לדבר איתה שהיא צריכה להבין שאין לה סרטן גם על ידינו, גם על ידי הפסיכאטר וגם על ידי הרופאים לא עוזר. היא לא משנה את החשיבה שלה בשום מצב, אומרת שאפחד לא מבין אותה, שאפחד לא נמצא בגוף שלה, שהיא יודעת מה היא עוברת, שזה לא יכול להיות משו אחר וכו'... כל ניסיון שלנו לדבר איתה שהיא צריכה טיפול פסיכולוגי נגמר במריבה היא לא מוכנה לשמוע בכלל שאנחנו חושבים שיש לה משו נפשי שכל החיים היא הייתה בן אדם שמח ומאושר שאין לה שום בעיה נפשית שיש לה סרטן ושצריך למצוא אותו. (כל זה אחרי שב8 חודשים האחרונים חשבנו שאולי באמת יש משו והוצאנו את מירב כספנו על שלל הבדיקות והמומחים.) מה אפשר לעשות ? האם יש טיפול לכל הסיפור הזה? האם בכלל אפשר לשנות את החשיבה הכ"כ קיצונית שלה ? איזה טיפול מומלץ לדבר הזה ? הרי לקחנו אותה לפסיכאטר היא קיבלה תרופות ועדיין החרדה לא עוברת. איך לשכנע אותה להגיע לטיפול ? בבקשה תעזרו לי החיים בבית היו חושך מוחלט כל היום סובב סביב המחלה אין טיפה של אושר, הנאה ואופטימיות. יש לציין שהיינו בית מאוד שמח שכל היום מארח אנשים ונהנה מהחיים מה שמגביר עוד יותר את המשבר שכיום כל החיים נעלמו. מאמא שתומכת דואגת ושמחה מהחיים אני מרגיש שאני לא מכיר את אמא שלי היום. אני יודע שזה די ארוך, אבל באמת שזה רק טיפה ממה שאנחנו עוברים ב8 חודשים האחרונים, מתחנן לעזרה מה לעשות. תודה!!