קשה לי עם אמא שלי ובכלל עם הכל...

שלום, אני כותבת פה פעם ראשונה. מרגישה בימים האחרונים כאילו אני בדרך להתמוטט, כל הגוף מתוח, הבטן מכווצת ומכאיבה והכל בגלל המתח והמחשבות הטורדניות שלא מפסיקות... אני אשה מעל 40, נשואה ואם לשניים. אמא שלי מאז ומעולם לא אהבה את בעלי. מאז שנולדו הילדים לי ולאחיותיי עברו יותר מחמש שנים. היחס של אמא שלי כלפי המשפחה שלי הוא יחס מפלה לרעה. היא משתדלת לרצות, אך אני קוראת אותה כמו פר פתוח ורואה את ההבדלים. אני כל כך מקנאה שלאחיות שלי קל איתה יותר ואני צריכה לברור מילים... האחיות שלי גרות קרוב ונהנות מעזרה ואני גרה רחוק וצריכה להזמין את עצמי לשבתות... קשה לדבר איתה כי כמו כל פולנייה טובה היא לא מבינה מה רוצים ממנה ועסוקה בלהציג את עצמה כקורבן... אם אני מציגה מה מפריע לי אז הכל בראש שלי.. אבל באמת קשה לי.. ולא מספיק שקשה לי אני גם צריכה להסתובב עם רגשות אשם שקשה לה כי לטענתה אני בוחנת את צעדיה ותמיד יש לי ריגשי לא הוגן כלפיה.. וכבת בכורה אני כלואה ברצון לרצות את הוריי שהוא בלתי נשלט. ולתוך כל זה - קשיי פרנסה וזוגיות שנכנסים לתמונה. פשוט לאחרונה התחושה שזה פוגם לי בתפקד והסטרס משתלט על הגוף והנפש. טיפול פרטי בתוך אבטלה כרגע נראה כמו לוקסוס לא ישים.. מה שתיארתי זה על קצה המזלג ומן הסתם מורכב יותר. אמא שלי אוהבת אותי ותמיד היינו החברות הכי טובות. אני יודעת שהיא חלמה עבורי על בן זוג מתאים יותר ויודעת שגם משעמם לה בפנסיה והיא מחפשת את עצמה - אבל למה על הגב שלי?? תודה שאת פה כדי שנוכל לשפוך את הלב ואשמח לקצת עצה ועידוד. שבת שלום.