קושי בשיתוף

עברתי הזנחה, במשך שנים ארוכות בילדות מצד הורי וגם במהלך חיי הבוגרים עברתי קשיים רבים סיפרתי לאנשים מסביבי וכך למעשה שפכתי את הלב חלק מהדברים שקרוא איני זוכרת בצורה מלאה רק חלקית מאד שטחית אך כאובה. לאחר שנים ארוכות, שלא הצלחתי לממן טיפול רציף ונעזרתי וגם עכשיו נעזרת בתרופות. קיבלתי טיפול ממומן פסיכותרפייה ישנה מטפלת קשובה ואמפתטית ומרחיבה את הדעת לכל כיוון אני רוצה להמשיך איתה את המסע. ולמרות זאת אני לא מצליחה להפתח אצלה עברו מספר חודשים של טיפול אחת לשבוע. מה עושים איך מצליחים להפתח ולשתף בטראומות שקרו בילדות או לפני כמה שנים? (נותר יותר כאב פחות זכרונות לספר פחות פרטים). אני לא מצליחה לספר להכנס לעומק, כאילו יש מחסום שהנה עכשיו לאחר כל השנים שלא היה טיפול עכשיו יש ולא מצליחה לבטא עצמי במילים להגיד את הכאב שיש מבפנים. ברגע שנשבר המשחסון ומצליחים לשתף. האם אפשר להרפא ע"י טיפול ארוך טווח מטרגדיות מזעזעות והזנחה בילדות? או שזה לא ניתן לשינויי בדרך כלל? כמה זמן יכול לקחת טיפול כזה אצל השנים שונים מה הטווח? והאם פסיכולוג יכול לאבחן את התסמינים לאחר טיפול של חצי שנה? פסיכיאטרים כל הזמן משנים לי אבחנות וזה מתסכל.

התופעה מתבטאת (לא בבית) ב: בית ספר,תנועת נוער,קשרים חברתיים,פנייה לרופאים במקרי הצורך,דיבור חופשי במשפחה המורחבת,חוסר בניהול דו-שיח רגיל מדובר בבתי בת ה 15 תודה מראש