בקשה לשקט

ליאת הי, מקווה שתוכלי לסייע לי. אני בטיפול המון המון שנים. לאחרונה, בשל המעבר לקראת אנליזה של 3 פעמים בשבוע, אני חושבת כל הזמן על שיח דמיוני עם המטפלת. כל הזמן אני חושבת אילו אמרתי לה כך וכך ואילו שאלתי אותה, והדבר אינו מרפה. אינני זוכרת סיטואציה כזו בעבר. אני יודעת שאני צריכה לומר לה זאת במפגש, אך גם אמירה אינה מותירה בי שקט והדבר ממשיך ללוות אותי בשוטף כל העת. גם במפגשים עצמם אני מעלה אינספור סוגיות והולכת סחור סחור. מן הצפה להימנע מבאמת להיכנס לעומקו של שיח ולקרבה אמיתית. נראה לי כי "הנסיגה" החלה דווקא מרגע קבלת ההחלטה כי אתחיל אנליזה. הדבר היה אמור ליצור בקרבי שקט, בשל המפגשים התכופים, ולא להיפך. כיצד אשוב לשקט ורוגע ולא חשיבה בלתי פוסקת על המטפלת ומעשיה בכל רגע נתון? תודה.