קושי לעזוב את בית ההורים
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום, אני בת 27 ונשואה טרייה. מעולם לא עזבתי את בית ההורים, בשנה וחצי האחרונה אני ובן זוגי גרנו עם הוריי. עוד שבועיים אנו עוברים דירה ואני מרגישה קושי לעשות את המהלך (בעלי כבר מחכה לו בקוצר רוח). קצת רקע. אני בת יחידה ומאוד קשורה להורים. כמו כן, אמא שלי סובלת מחרדות ומדיכאון על אף שכרגע היא במצב טוב. היא כרגע לא עובדת ונמצאת הרבה לבד בבית ואני פוחדת כי המעבר שלנו יגרום לה לנסיגה. אני יודעת שאני לא יכולה לעצור את חיי עקב מחלתה אך עדיין קשה לי. גם בתור בת יחידה תמיד עזרו לי ופינקו אותי ולכן כנראה קשה לי להתנתק. מה אני יכולה לעשות בכדי לעבור ללא הרגשת חשש ופחד שאני פוגעת באמא וגם לעשות שינוי בראש שזה מהלך שכבר צריך לעשות? תודה רבה.
היי שרון, מבינה את הקושי אבל מאד חשובה ההבנה שבסיפור של הורה- ילד זה לא אחד על חשבון השני. הווה אומר שאם את עושה צעד לטובת עצמך זה אינו אומר שאת פוגעת באמא. לאמא נשמע יש את הקשיים שלה ואני מבינה את הרצון אולי "לפתור" לה אותם אולם אינך יכולה לעשות זאת במקומה. אם היא תהיה בנסיגה כפי שתיארת זה בגלל מי שהיא ולא בגלל מה שאת. וגם אם נתנו לך ופינקו אותך זה לא בתמורה לכך שתעצרי את התפתחותך. את כמובן יכולה להיות אמפתית לאמא ומבינה וקשובה וזה הרבה אבל לעשות הפרדה בינה לבינך. ליאת.
מנהל פורום פסיכותרפיה
