חוויה הפוכה אך טובה

אני בן 50 ממשתי קרירה מוצלחת פעמיים בשני תחומים. כיום אנע מעורב במספר מיזמים עממאים שלי מן העבר אבל האתגר כלפי העולם ירד פלאים. אני פועל באחריות למחויבויות שלי אבל הפוקוס והמיקוד וחווית הזרימה מורגשים אצלי בטבעיות דווקא בפנים ובקצב הרבה יותר איטי מהמולת החוץ ! העשיה הפשוטה בלי השיאים עד כי יעדים גדולים בחוץ לא מאתגרים אותי כמעט. הנקודה היא שאני מרגיש טוב ככה ולא מתאמץ אפילו להתמקד במטרות בעולם החיצוני וזאת מבלי שדבר נפגע או נחלש בי. כלומר שאני נדרש לטפל ביעדים מעצם ההתחיבויות אני חד ממוקד ומאוזן בבצוע. כך שההרגשה הפנימית הבטחון ביכוחות נותרו למרות שפחתו כמעט לחלוטין. הבעיה שהעדר הפעילות כלפי העולם ממחישה לי את המצב המעט אווילי של אנשים שרצים מול יעדים כאחוזי אמוק . ככה זה נראה לי. עם הרבה כבוד וללא ביקורת. אני חש שהשינוי מאפשר ספרציה גבוהה יותר. עדיין העוצמה והרגשת האיזון באיעשיה חיצונית מספיק חזקה כדי לאפשר לי לוותר על קשרים מן העבר שפשוט נראים סתמיים כרגע. נוצר מנגנון שפשוט לא נמשך לרעש חיצוני אין הזדהות. גם לא מחכה לדבר הבא! בסביבה שכולה יעדים זה כמעט יומיומי לראות את הנגוד. אבל אני חש שיש לי את רוב מה שאני צריך. עד כי אני מסנן ברף שהעקרון בו הוא קודם כל כמה שפחות מעורבות בלולאות חיצוניות שאחר כך לוקח זמן לסימן. זה נראה לי הכי חשוב. סתם לנוע בפשטות. אפילו סדר יום חיצוני לא מעניין אותי. יומנים פגישות שמגדירים אותנו. אלא מה שממש חשוב. אין לי גם שאלה לאן זה מוביל. לרגע חשבתי שאני צריך לשתף משההו חיצוני שכלל לא מכיר אותי. ולשמוע התיחסות. כחלק מהשינוי הזה. להביע ולהקשיב ולהיות פתוח לכל הערה. תודה .