סוג של אהבה נכזבת

הכרתי מישהי לפני כמה חודשים; הקשר הזה מלכתחילה היה יותר מידידות. מאד מהר זה התחזק והתאהבתי בה בצורה שנראית לי אובססיבית. יצאנו, הקשר שלנו חזק, אבל אנחנו לא חברים - בגללה (יש פער מאוד גדול בין אורח החיים שלי וזה שלה). המצב כעת הוא שאנחנו אחד עם השנייה המון, ויש הרבה מתחים ושיחות קשות כל הזמן, כי היא לא יודעת איפה למקם אותי - אני לא ידיד שלה, אבל היא, לפחות לטענתה, לא רואה בי בן זוג לחיים (היא לא יודעת לומר אם זה בגלל הפער או בגלל משהו אחר). אני סובל מאוד ורוצה לצאת מזה, כי כל הסדר-יום שלי משובש. הלימודים שלי לא מעניינים אותי ואין לי חשק או רצון - וזה כבר מתחיל לפגוע בי מהבחינה האקדמית; אני לא פוחד מסבל, אבל הלימודים שלי כן חשובים לי - לא באתי לשם כדי לבזבז לעצמי את הזמן. למרות מצב הביניים הזה - אנחנו בקשר מצוין, נפגשים כל יום, מדברים על הכל. הבעיה הכי גדולה - אנחנו גם לומדים ביחד; אם לא הייתי רואה אותה, אז היה לי הרבה יותר קל להתנתק, אבל כשיום יום רואים אחד את השנייה, זה מקשה ומקבע. כן, עלו רעיונות לנתק קשר לגמרי, אפילו לא לומר "שלום", אבל אני לא יודע כמה זה יעזור אם אני עדיין אראה אותה יום יום. אני לא יכול בשום מקום לבוא אליה בטענות כי היא הציעה שנעשה מה שטוב לי ומה שיקל לי - אני התנגדתי, לפחות בינתיים, לניתוק - כי זה נראה לי לא טבעי. אני לא ממש יודע כבר מה לעשות. ניתוק מוחלט כשאני אמור לראות אותה באוניברסיטה ויש לנו שיעורים משותפים נשמע מוזר, וגם אני לא יודע כמה זה יעזור כשאני אראה את הפנים שלה. אשמח לכל עצה.