פסיכותרפיה ואנליזה

ליאת שלום, לאחר שנים רבות למדי בטיפול אצל פסיכותרפיסטית, עברתי, לאחר התלבטויות לא פשוטות, לאנליזה, שמועברת על ידה כחלק מלימודי ההתמחות בהם היא החלה. המטפלת שלי החלה זו השנה השנייה לימודי אנליזה וכחלק מכך עליה להתנסות ב 2 מטופלים ולאור החסך הרב שהיה לי בין המפגשים הציעה לי זאת. קשה לי מאוד בשיטה זו. האנליזה וסגנון הטיפול השונה מעוררים בקרבי עוצמות לא פשוטות של קולות מנוגדים. מצד אחד המפגשים התכופים מחזיקים אותי במהלך השבוע ונותנים לי תקווה כי ניפגש בעוד יום יומיים, אך מאידך בחדר עצמו אני מרגישה מרוחקת, אינני חשה כל קרבה למטפלת שעד כה הייתה שמורה לה פינה חמה מאוד בליבי פנימה. מרגע שעברתי לשכיבה ואינני רואה אותה יותר ישירות אני לא פעם נתקפת שתיקה עזה, וכמובן מצרה על כך מאוד בדיעבד כשאני בבית, ורואה בה רק אלמנט מסייע שתפקידו לסייע לי לשפוך את ליבי בפניה - פעולה לכשעצמה נראית לי לא טבעית וללא כל עומק. אני כועסת עליה, כועסת אימים על עצמי על שנכנסתי לכך ועל כך שאני מרגישה כי אין לי כל אפשרות להתנתק. תחושה של מכור שרוצה להפסיק אך לא יכול. גם יום התשלום שמקשה עליי ברמות נוראיות בבית וכרגע הינו בגדר סוד, הוא יום נורא מבחינתי שאין בו כל תרומה כי אני פשוט שותקת. המטפלת שלי יודעת כל זאת ובכל זאת אני מוצאת צורך להיעזר בך. בעבר התכתבתי איתה במייל בין הפגישות, אך עתה כדי שהדברים יעלו בפגישה אין היא רואה בכך טעם ואם אני כותבת היא שואלת האם אצליח להביא את הדברים הכתובים כה ברהיטות למפגש. אינני מצליחה לעשות זאת. אני פשוט נאטמת ודי מבכה בראש ובראשונה על תחושת האבדן הנוראי שלה מחיי. אנא עזרתך במידת האפשר להאיר את עיניי כפי שעשית עד כה כשכתבתי בפורום.

היי יעל, בשבוע הבא אתחיל גם אני אנליזה, ממש כמוך- אחרי טיפול ממושך רגיל אצלה. כמי שעומדת צעד אחד לפני, ועוד לא יודעת למה היא נכנסת, אני מודה שהחוויה שלך מעוררת בי שוב את הפחדים והלבטים שהיו שם לפני שהחלטתי. אני סקרנית לגבי אנליזה וגם זקוקה מאוד כרגע למפגשים רבים יותר (עד שכמעט אין לי ברירה אלא לחבק את ההצעה בשתי ידיים), אבל גם מרגישה בגוף שאקפא. שאאבד אותה. שאולי ארגיש נורא לבד בהתחלה, בלי פניה. שאתכנס לתוך עצמי, ושיקח לי, כנראה, הרבה זמן למצוא את המקום והתנוחה שנוח לי לנשום ולדבר בתוכם. זו חוויה שנשמעת כל כך מוזרה.. כמה זמן את כבר באנליזה? אולי, כמו שליאת כתבה, זו באמת תקופת הסתגלות כזו.. המטפלת שלי אמרה לי משהו שהרגיע אותי קצת.. א. היא סיפרה לי שגם לה היה קשה וכעוס ומוזר בהתחלה. שהיא לא הבינה למה המטפלת שלה עושה לה את זה. וגם היא הרגישה שהפנים של המטפלת שלה חסרות לה בהתחלה. ב. (וזה הרגיש לי נורא נכון)- היא אמרה שכשנפגשים עם מישהו ככה, בתדירות כזו ובעומק כזה, משהו חייב להשתנות בנו פנימה. חייב. אז אולי אם תצליחי "לשרוד" את תקופת ההסתגלות הקשה, תרגישי כמו שהמטפלת שלי אמרה- שהנוכחות של המטפלת שלה נמצאת סביבה ובתוכה כל הזמן, גם אם היא לא רואה פיזית את הפנים שלה. איכשהו המילים שלה, והשיחה איתה, גרמו לי להרגיש שאנליזה, והצעה לאנליזה, הם אקט של אהבה. הרגשתי שהמטפלת שלי קיבלה הרבה אהבה מהמטפלת שלה, ושהיא רוצה להעביר אהבה הלאה. (והי, המטפלת שלך בחרה בך! :) מקוה שיהיה קל יותר בהמשך.. you and me both אלונה