חיבוק

היי ליאת, פעם מזמן דיברנו על חיבוק בטיפול, אני יודעת למה לא....מבינה את זה מאוד.... לפני שתי פגישות המטפלת שלי הציעה לי להתחבק בסוף כל פגישה, אני סרבתי....פעם היא לא הסכימה לחבק אותי...נעשו אולי ארבעה חיבוקים בכל התקופה של כמעט 4 שנים יחד..כולם ביוזמתי...פעם אחת שמה עלי יד כשהייתי במצב קשה.... פתאום היא אומרת לי שעכשיו מתאים חיבוק בסוף כל פגישה..שאלתי למה... היא אמרה שזה יכול למלא צורך ואני ארגיש אהובה..משהו כזה... ואני שואלת למה כן????? מתי מטפל מרגיש שלמטופל צריך לתת חיבוק? הרי מקובל שלא לתת חיבוק, הרוב בכל אופן, ועוד מקובל לעיתים נדירות, כך היה עד היום אצלנו.....והשתנה, הקשר שלנו היום יותר בוגר, אחר, פחות תלותי, רק כדי אולי להסביר קצת....דרך אגב היא אמרה שאני אדע שאין פה שום כוונה מינית....אולי כי אמרתי לה שנבהלתי...היא מכבדת את בקשתי שלא נתחבק... האם תוכלי להרחיב בנושא החיבוק, למה כן? או מתי כן???

היי מיכ, בתקופה האחרונה הנושא של חיבוק בטיפול מדובר רבות וישנה נטייה בקרב מטפלים להיות פתוחים יותר לחיבוקים. אני ערה במיוחד לעניין הזה שכן עברתי סיפור מאוד מטלטל שקשור לחיבוק בטיפול - סיפור שהגיע למטופלים ולמטפלים רבים ודנו עליו רבות. אני מחובקת על ידי המטפלת שלי מתחילת הטיפול - טיפול שהחל לפני כארבע שנים. החיבוק הזה עוזר לי מאוד, ממלא אותי, ולמעשה אני חושבת שלולא החיבוק הזה הטיפול שלי לא היה צולח. לחיבוק חלק משמעותי ביותר בטיפול שלי ואני שמחה שיש לי מטפלת שמאפשרת זאת (והאמיני לי שעברתי תקופות של גיהנום אצלה). גם בתקופות קשות של משבר וכעס היא המשיכה לחבק אותי, ובשבילי זאת היתה מעין אמירה של "אנחנו אמנם רבות וכועסות, אבל אני אוהבת אותך,תמיד". זה נתן לי תחושה של אהבה ללא תנאי ואפשר לי להיפתח. החיבוק הזה, שיש בצידו אמירה מאוד ברורה לגבי הקשר שלנו, גרם לי להמשיך את הטיפול, להתעמת ולא לוותר על הקשר. היום אני במקום מאוד טוב בזכות החיבוקים. כמובן שגם למחוות הלא פיזיות של המטפלת כלפיי יש משמעות גדולה בטיפול שלי, אך אני הייתי צריכה את הפיזי, זה מה שעזר לי. אני מודה לאלוהים שיש לי מטפלת שקשובה לצורך הזה שלי, אך יחד עם זאת היא לא נענית לכל הצרכים שלי ויש גבולות מאוד ברורים בטיפול. היא מחבקת אותי, אך גם שומרת על הגבולות ועליי. יכול להיות שהמטפלת שלך רצתה לבנות את הקשר שלכן בהדרגה. בתחילה היא רצתה לפנות מקום לטיפול עצמו, לתכנים שאת מעלה, היא רצתה לשמור על נייטראליות ולתת את הבמה לעולם הפנימי שלך מבלי השפעות שעלולות לחבל בטיפול. אולי כעת היא מרגישה שהיא מכירה אותך יותר, שאת יותר בשלה, פחות תלותית ושהקשר שלכן הוא טוב ולכן היא החליטה לאפשר לך את החיבוק הזה שבעבר ביקשת אותו מספר פעמים. אולי זו הדרך שלה להגיד לך "אני מרגישה עכשיו שאנחנו קרובות, שעברנו כברת דרך ואני מרגישה איתך יותר חופשיה ובטוחה". מה שמעניין הוא שמאוד רצית את החיבוק ממנה, ודווקא עכשיו, כשהוא בר מימוש, זה מאוד מבהיל אותך ואת לפתע לא רוצה אותו. מעניין אותי לדעת ממה את פתאום נרתעת. האם זה כי את בהלם/חוסר הבנה לגבי התפנית? האם זה מן דווקא כזה כלפי המטפלת (באופן לא מודע) כי פעם היא סירבה לחיבוק ואת מתפלאת לגבי התפנית ונמצאת בכמעין מגננה? אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה מפחיד אותך, אבל יש אנשים שגדלו במשפחה שלא הפגינו בה אהבה פיזית ולכן יש להם קושי לקבל חיבוק. במקרה שלך את כותבת שדווקא בעבר את יזמת חיבוקים ולכן זה לא נשמע לי מתאים לך. אני מעלה את כל ההשערות האלה כי באמת מעניין אותי לדעת מדוע פתאום, אחרי שכל כך כמהת לחיבוק, קשה לך לקבל אותו ממנה. אשמח לשמוע. בכל מקרה, נשמע שיש לכן טיפול טוב.

נועה יקרה, אני נפעמת ממה שכתבת...מכך שהמטפלת אפשרה מההתחלה חיבוק כל פגישה, כלם מדברים על גבולות וכמה שזה אסור המגע הזה וכלם כל כך כמהים לו ולא מאפשרים להם, ופתאום אני שומעת כיוון אחר... אני נבהלתי מהקרבה הזו, תמיד פחדתי מקרבה יתרה...רציתי ואני כמהה לחיבוק אך כשזה בא ביוזמתי זה היה כאילו לתת לה חיבוק תודה אולי...יותר מאשר חיבוק בשבילי...שהיא תרגיש טוב שהיא עוזרת לי..משהו כזה...כמה מוזר שזה נשמע, כאילו היא זקוקה לחיבוק שלי...ועכשיו כשהיא רוצה להעניק לי את החיבוק שאני כל כך כמהה לו קשה לי לקבלו, כי אולי זה סתם להוכיח לי שאני אהובה בכוח???? מבולבלת מהתפנית... גרמת לי לחשוב יותר...תודה רבה שהארת את עיניי וזה לא כזה יוצא דופן...ליאת, אשמח לשמוע את דעתך על חיבוק כמשהו קבוע, למה כן? מיכל